כשעיתון
"הארץ" מסמן את הציבור הדתי-לאומי כציבור מובחן, מיוחד, מוגדר, ובמיוחד
כשהוא מכריז עליו כסכנה, הוא בעצם מכתיר אותו.
בס"ד
כ"ד בניסן, תשע"ז
מאמר
השטנה של יוסי קליין בעיתון "הארץ" כנגד הציבור הדתי-לאומי הוא מאמר חשוב. מאמר
מכונן. לגנות אותו כאנטישמי, כפי שעשה יאיר לפיד, או סתם לקרוא לו "בזוי
ומביש", כפי שעשה נתניהו, פרושו לפספס את כל המשמעות שלו, את כל העומקים שבו,
את כל הבשורה שהוא נושא:
הראשון
שקרא לעם ישראל "עם" והגדיר אותו ככזה היה פרעה, כידוע. ולא במקרה. יחיד
שחיי את חייו, ציבור שחי את שגרת יומו וממלא את ייעודו, איננו מודע לייחודו. הוא
איננו ער למשמעות הווייתו במסגרת החברה. את זה יכולים לעשות רק הכוחות שמתנגדים
לו, מבחוץ לו, אלה שמרגישים שהוא מבטא דבר חדש, אחר, שחשים שהוא מהווה איום על
ההגמוניה שלהם. כשעיתון "הארץ" מסמן את הציבור הדתי-לאומי כציבור מובחן,
מיוחד, מוגדר, ובמיוחד כשהוא מכריז עליו כסכנה, הוא בעצם מכתיר אותו. הוא עוזר לו –
ובאמת קורא לו – להבין את ייחודו ואת תפקידו וייעודו.
יותר
מכך: עד היום מתקפות השמאל היו כנגד "המתנחלים" באופן ספציפי, לא כנגד
הציבור הדתי לאומי כציבור. כשעיתון "הארץ" יוצא כנגד הציבור הזה כולו,
הוא אומר לו בדיוק מה שהיטלר – להבדיל אלף הבדלות מאנשי "הארץ" – אמר
בזמנו ליהודים: "אתם לא תתחפשו לי לליברלים. אני מזהה אתכם גם כשאתם מנסים
להיות כמוני. אני מריח אתכם מצוין. כולכם יהודים, ותמיד תישארו כאלה".
חוגים
רבים מתוך הציבור הדתי-לאומי מנסים להתנער מהתדמית המתנחלית, הימנית; לשחק אותה
ליברלים, נאורים, פרוגרסיביים. עיתון "הארץ" מריח אותם מצוין, ומעמיד
אותם על מקומם: כולכם מתנחלים. והוא צודק.
דווקא
משום שלא גדלתי בתוך הציבור הזה, לא הלכתי לבני עקיבא ולא התחנכתי בישיבה תיכונית
או בישיבת הסדר, אלא הצטרפתי לציבור הזה
בבגרותי, מתוך בחירה והכרה, מתוך זיהוי האיכות המיוחדת שלו – ממש כמו עיתון
"הארץ" – אני יכול להעיד על משמעותו בלי להיות חשוד בהתנשאות.
המאמר
הזה של "הארץ" איננו בבחינת "הכרזת מלחמה" סוציו-פוליטית. זו
כבר מתנהלת בחברה הישראלית מזה עשרות שנים. אבל הוא בהחלט בבחינת הודאה במאבק הזה:
את השלב
הראשון של שיבת ציון המודרנית הוביל מוקד אידיאליסטי סוציו-פוליטי מוגדר: "ההתיישבות
העובדת", אנשי המושבים והקיבוצים. הם הגשימו אידאה ברורה: הציונות בצורתה
החילונית.
המשבר של
החברה הישראלית הוא משבר של חילופי משמרות: את מקומה של "ההתיישבות
העובדת" הולך ויורש ציבור אידאליסטי חדש – הציבור הדתי לאומי, כשבראש החץ שלו
נמצאים המתנחלים.
אלו אינם
רק תהליכים סוציו-פוליטיים, "חילופי משמרות" של הנהגה הגמוניה ואליטות,
אלא גם ובעיקר מהפכה אידאית: שיבת ציון חוזרת להיות מושרשת בתורת ישראל, במסורת
התרבות הישראלית. הציונות חוזרת לשורשיה למקורותיה בתודעה הישראלית המקורית.
זוהי
המהפכה האמונית, על שני רבדיה. מאמרו של עיתון "הארץ" מכריז שאנו
בעיצומה. חשוב שהציבור הדתי-לאומי יבין זאת, חשוב גם שהציבור הכללי בחברה הישראלית,
הרוב היהודי, יבין זאת.
עיתון
"הארץ" ממש כמו בלעם, רצה לקלל ונמצא מברך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה