יום רביעי, 20 באפריל 2016

אין כמו המצה


בס"ד
י"ב בניסן, תשע"ו


"אין תינוק יודע לקרוא אבא ואמא עד שטועם טעם דגן", מלמדים אותנו חז"ל. ישנו קשר מובהק בין התזונה הטבעית של האדם לבין התפתחות הכרתו. היכולת שלו לפתח את תודעתו, להכיר את שורשו ומקורו, תלויה באכילת הדגן.

(ומכאן, אגב, גם רמז חשוב להבנת הקשר שבין הופעת התודעה האנושית בצורה המוכרת לנו, לבין תהליך הפיכתו של האדם מצייד-מלקט הניזון מבשר, גרגירים ופירות – לעובד אדמה, שעיקר מזונו הוא הדגן, תהליך שאירע, פחות או יותר, לפני כ-7000 שנה!!. להפיכת הדגן לבסיס המזון האנושי, הייתה כנראה השפעה מהותית על התפתחות התודעה האנושית).

ההבדל בין מצה ללחם דומה להבדל שבין בגדי הלבן של הכהן הגדול שבהם הוא נכנס לקדש הקדשים אחת לשנה, ביום הכיפורים, לבין בגדי הצבעונים שלו בהם הוא משרת בשאר ימות השנה. כמובן, הצבעוניות מגלה תפארת של גוונים, יופי ועושר צבעוני רב, ומסכת אינסופית של אפשרויות, אבל בגדי הלבן, דווקא בגלל פשטותם, מגלים דבר עמוק יותר – את המקור הפשוט, הראשוני, הקדום, לפני התפרטותו והתגוונותו ולפני הופעת כל הכלול בו.

הלחם, כמו בגדי הצבעונים, יוצר את ההכרה המפותחת, העשירה, המשוכללת, הרב-גונית. עושר האידיאלים הישראליים, התכנים האלוקיים והתובנות שלהם, הנקלטים בהכרה בהבנה ובדעת מלאה. מי שטעם טעם תורה, ובמיוחד את טעמה של פנימיותה – שזהו טעם הדגן האמתי – יודע עד כמה משביע מזון זה את הנפש במזון רוחני ששום תענוג אנושי המוכר לנו איננו דומה לו.

המצה, כמו הלחם, גם היא מזון רוחני יוצר תודעה. אבל היא איננה מביאה להכרתנו את העושר הרחב והמפואר של האידאלים האלוקיים, את התכנים העשירים והמגוונים של הכרת הקדושה הישראלית. לא, המצה מחדירה להכרתנו דווקא את מקורם של האידיאליים הללו, את האמונה הפשוטה, הראשונית, שאין בה עדיין עושר רוחני, וגם לא הכרה מפותחת, שהיא למעלה מן הטעם והדעת, ולכן היא איננה מחמיצה את האדם ומנפחת את אישיותו, איננה מתפיחה את האגו שלו ואת הכרת חשיבותו העצמית.

בעידננו "הירוק", בדור הצמחונות והטבעונות, שבו ברור לנו הקשר החד משמעי שבין מה שאנו מכניסים לפינו לבין מה שמתרוצץ בראשנו, קל יותר להבין שהמצה איננה סתם סמל, טקס, או זיכרון בעלמא, אלא תזונה רוחנית אינטלקטואלית ממשית. המצה מחדירה באדם את הכרת מקורו הראשוני, את שורשו, את תודעת האינסוף שקדם לו וממנו הוא גזור, את ה"דע לפני מי אתה עומד", את ה"דע מאין באתה". לכן דווקא הכרה זו "מאפסת" אותו, בשני המובנים. היא מחדירה בו את תודעת מקורו הראשוני, הפשוט, העצמי.

וכדברי ספר הזוהר, המצה היא "מיכלא דמהימנותא" – מאכל האמונה. מזון ישראלי משובח, המחזיר אותנו לעצמנו, לשורשינו, שיוצר בנו את בסיס התודעה הישראלית המקורית.

שמשיב לנו את היכולת לקרוא – אבא.
  



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה