הבג"צ ומתווה הגז

הם לא יתנו לעם ישראל להוציא את הגז מעמקי הים – שמא יגיע לעצמאות כלכלית

בס"ד

כ' באדר ב', תשע"ו

(פורסם כפוסט בפייסבוק השבוע)

הם לא יתנו לעם ישראל להוציא את הגז מעמקי הים – שמא יגיע לעצמאות כלכלית

גם לא להוציא את המסתננים האפריקאים מהארץ – שמא תישמר זהותו הלאומית

ולא ליישב את יהודה והשומרון – שמא יפתור את בעיות הדיור

וגם לא להיאבק בטרור – שמא ינצחו

גם לא להיפטר מוועדי העובדים – שמא יתחיל לפרוח

גם לא להחיל את ריבונותו על יהודה והשומרון – שמא יתייאשו הערבים ויוכרעו

והעמותות "הירוקות" שלהם לא ייתנו לו לייהד את הנגב והגליל ולפתח את הארץ– שמא יירשנה

ועמותות "הזכויות" שלהם ירסקו לו את מוסד המשפחה – שמא יפרה ויפרוץ ויתרבה ויתעצם במאד מאד,

והם יתרוצצו בעולם כולו על מנת לכפות עול הגויים על צווארו.

(רשימה חלקית)

אמנם, בכל נושא לגופו, יש להם אלף ואחד טיעונים, הסברים, ראיות, הוכחות, מומחים וגרפים,

אבל הם נועדו רק לבלבל לנו ולעצמם את השכל.

כשרואים הכול ביחד, את התמונה הגדולה, את היער ולא את העצים – מיד מבינים.

הם קוראים לעצמם נאורים ומתקדמים

אבל הם כוחות הריאקציה, שמנסים לעכב את תחיית ישראל בארצו

שעסוקים בקשירת ידיו ובתקיעת מקלות בין גלגליו.

וככה מתקדמת ומתפתחת לה ההיסטוריה של האומה

ויוצרת את הדינמיקה שלה ואת תנופתה וחותרת בהתמדה אל תכליתה,

באמצעות מאבק בין כוחות יורדים לכוחות עולים,

בין כוחות שוקעים, לכוחות רעננים ומתחדשים.

בין כוחות מיואשים ומפוחדים, לכוחות מלאי אמונה ובטחון

בין מי שעבר מפואר מאחוריו, למי שעתיד גדול לפניו.

ותפקידה של הריאקציה הזו הוא לגרום לכוחות העולים

להתחזק, להתגבר, להתעצם, להתנסות, להשתפשף

עד שיתבגרו ויתגברו,

ויהיו נכונים לתפקידם ההיסטורי.

וכמשל המפורסם של ספר הזוהר על אותה אישה

ששולח המלך בכדי לפתות את בנו,

רק על מנת שיתגבר על הפיתוי ויהיה לאיש.

לא צריך לכעוס עליהם, הם ממלאים את תפקידם ההיסטורי,

אבל צריך להיאבק בהם באמונה, בנחישות, בקור רוח, ביישוב הדעת ובביטחון

ובלי שום שנאה וודאי שלא אלימות.

כי בסופו של דבר – עם אחד אנחנו

אחד כיחידו של עולם,

ושני הכוחות הללו הם כשתי ידיים של גוף אחד

שרק מתוך פעולתם המנוגדת, זו מול זו,

שמאל מול ימין,

הן מצליחות להרים את החפץ,

חפצו של ריבונו של עולם.