החן הישראלי
האסוציאציה המידית שהעלתה בי, תמונתה של שלומית קריגמן הי"ד היו דברי
הרב קוק:
"היופי הפנימי של כנסת ישראל....הוא החן האלוקי הנסוך
עליה".
כי היופי הזה של שלומית הוא יופי ייחודי. מיד קולטים את זה. זה איננו היופי
המערבי החיצוני,
הממוסחר והמלאכותי. וודאי לא זה של הוליווד. גם לא היופי היווני
הקלאסי.
זהו היופי הישראלי, קרני הודה של האומה, חינה של כנסת ישראל.
זיווה של הנשמה הישראלית הוא שהיה נסוך על פניה של שלומית.
הביטו שוב היטב בתמונה: צניעות, פשטות, נקיות, חן, חסד, טוב לב, תמימות,
פתיחות, בהירות;
צהלת החיים, אושרם ושמחתם.
היופי הישראלי איננו מסתיר את הנשמה אלא מגלה אותה. מביע אותה. מקרין
אותה.
הפנים הישראליות אינן חתומות; הן חושפות את הפנים (בשווא). העור מעביר
את האור.
היופי הישראלי המיוחד הזה – יופיו של האידיאליזם הישראלי – היה נפוץ
לפני שני דורות במדרכות
הקיבוצים שבעמק. נעמי שמר הנפלאה שוררה אותו. היום הוא כבר מצוי, בין
היתר, גם בשבילי ההר.
לא תמצאו אותו במכוני היופי. הוא ביטוי של יראת השמיים הישראלית
המיוחדת, הילת הזוהר וזיו
הפנים של הנשמה הישראלית, "החן האלוקי הנסוך עליה".
הוא מצוי בפנימיותם של כולנו:
חילונים ודתיים, אשכנזים ומזרחיים, אנשי שמאל ואנשי ימין, עם
כיפה או בלעדיה.
והעמים רואים ולא יכולים להתכחש או להתעלם. ועיניהם כלות. ומכיוון שרובם
עדיין לא מסוגלים
להודות באיכות הישראלית הפנימית הזו, ובמה שמשתמע מהודאה כזו – וגם
אנחנו עדיין לא כל כך
עוזרים להם – ומכיוון שהיא מזכירה להם את עליבותם ורדידותם, הם מתמלאים
חמת זעם, כעס
וקינאה ומנסים לאבד אותה. מי בסכין ומי בחליפה ודיפלומטיה.
אבל הם לא יוכלו לה – וגם אנחנו לא – היא טבועה בנו בהטבעה אלוקית.
יום יבוא והם יצטרכו – וגם אנחנו – להודות בייחוד הישראלי ולהשלים עמו.
למענם, למעננו, למען כל האדם.
יש לנו תורת חיים שלנו; וגם אסתטיקה משלנו.
ת.נ.צ.ב.ה.
"היופי הפנימי של כנסת ישראל....הוא החן האלוקי הנסוך עליה".
השבמחק