המסכה נופלת

המסכה של הצגת הסכסוך הערבי-ישראלי כבעיה לאומית פלסטינית, עומדת ליפול בקרוב. "הרשות" עומדת לקרוס, ולתוך הוואקום שיווצר תצטרך ישראל – תרצה או לא – להיכנס. לא יהיה מנוס מפתרון "הבעיה הפלשתינית" אחת ולתמיד – החלת הריבונות הישראלית. השאלה שראוי להתחיל לדון בה היא מה יהיה מעמדם של התושבים הערבים ביהודה והשומרון תחת מטריית הריבונות הישראלית.

בס"ד

 ו' בשבט, תשע"ו

האוכלוסין הערביים בארצנו השכילו בעשרות השנים האחרונות להציג את המאבק הערבי-אסלמי בישראל כמאבק לאומי. למערב בכלל ולאירופה בפרט, הקל "תרגום" המאבק הערבי-אסלמי בישראל לשפתם, שפת המושגים הלאומיים שמקורם באירופה, את ההזדהות עמו. הצגה זו, שלשמאל הישראלי ישנו חלק לא קטן בעיצובה, הייתה הקלף המנצח של הערבים ואפשרה להם לרכוש את אהדת העולם למאבקם. ישראל הועמדה בצד אחד – והעולם כולו בצדם של הערבים.

אבל הניסיון לארגן את המזרח התיכון – פוליטית מדינית ואידאית – סביב מושג "מדינת הלאום" האירופי, שמקורו בצרכי הקולוניאליזם האירופי, בא אל קיצו בתהליכים המכונים אצלנו עדיין "האביב הערבי". העולם הערבי חוזר למבנהו הטבעי – שבטים, עדות, דתות, חמולות, כנופיות וכדומה. כפי שהתברר שאין אומה סורית, עיראקית, ירדנית או לבנונית, הולך ומתברר שאין גם אומה פלסטינית.

המסכה הזו של הצגת הסכסוך הערבי-ישראלי כבעיה לאומית פלסטינית, עומדת ליפול בקרוב ועובדה זו עומדת לשנות את מציאות חיינו מיסודה. רוחות הג'יהאד העולמי רוחשות מתחת לפני השטח גם ביהודה והשומרון והן, ולא ה"זכויות הפלסטיניות", מלבות את גל הטרור האחרון. "ניצחונותיו" של הג'יהאד העולמי מעוררים גם את דמיונם והתלהבותם של ערביי יו"ש ומעצימים את כוחם של ארגוני הג'יהאד ובשלב קרוב הם לא יתאפקו ויפילו את הרשות הפלסטינאית, שמייצגת עבורם משטר ישן מנצל ומושחת הנשען על כידוני ישראל והמערב. זו כמובן תהיה טעותם ההיסטורית, אבל לא נראה שיש כוח אנושי שיכול לעצור תהליכים גלובליים אלה.

מי שעדיין לא נותנת לדבר להתרחש היא ממשלת ישראל, שבניגוד לאינטרס המובהק שלה, מתחזקת את הרשות הפלסטינאית וחוששת לתת לה ליפול. למרות זאת, מידיעה חשובה שפורסמה לפני שבועות אחדים (27.11.15) בעיתון "הארץ" עולה שאפילו הממסד הישראלי, הן הביטחוני והן הפוליטי, נאלץ להתחיל לחשוב: "הקבינט המדיני־ביטחוני דן בצורה אינטנסיבית בתרחיש של קריסת הרשות הפלסטינית ובשאלה כיצד צריכה ישראל להתייחס ולהיערך לאפשרות הזו.... פקיד בכיר שהשתתף בדיון, אשר נמשך יומיים והסתיים אמש, אמר כי כמה משרי הקבינט טענו שקריסת הרשות עשויה לשרת את האינטרס הישראלי ולכן אין בהכרח צורך לפעול כדי למנוע מתרחיש כזה להתממש."

קשה להנהגה הישראלית להסיק את המסקנות מהתמורות ההיסטוריות המופלגות שעוברת הזירה בימים אלה, כל שכן לבכירי מערכת הביטחון, אבל המציאות חזקה מכל הדמיונות האשליות החולשות והקיבעונות והיא תעשה את שלה. עניין של זמן, ולא הרבה כנראה. מה שלא מבינים מהראש – לומדים דרך הרגליים.

כשתיפול הרשות על ידי ולידי ארגוני הג'יהאד העולמי ובראשם החמאס, תיפול גם המסכה של מאבק לאומי. הרעיון של "מדינה פלסטינית", על כל הכרוך בו, ירד מעל הפרק. המתקפה הערבית המדינית נגד ישראל – באו"ם, במוסדותיו, בבית הדין בהאג, במערב בכלל ובתנועות החרם למיניהן בפרט וכדומה – שמבוססת כל כולה על "המסכה הלאומית", תרד גם היא מסדר היום העולמי עם נפילת הרשות.

צדק השמאל; הפתרון לטרור איננו צבאי אלא מדיני, והוא מחייב מעבר מבלימה והכלה – להכרעה. לא תהיה לנו ברירה אלא להשליט את ריבונותנו על השטח וזה הרבה יותר פשוט ממה שמנסים לשכנע אותנו אלה שמתפרנסים מ"הבעיה הפלסטינית" כבר שנות דור וחוששים מהכרעתה ופתרונה. כשיתברר שישראל איננה נאבקת בזכות ההגדרה העצמית של הפלסטינאים, אלא כנגד הג'יהאד העולמי, ממש כמו העולם המערבי כולו, ישתנה גם יחסו של העולם המערבי לסוגיה. אולי הוא לא ממש ידחוף בכוח להשלטת הריבונות הישראלית ביהודה והשומרון, אבל כנראה לא יעמוד כנגדה כפי שהיה עד היום. המערב, שלומד על בשרו את טעמו של הג'יהאד העולמי – גלי ההגירה, הטרור וכדומה – יבין בסופו של דבר שהוא נמצא בצד של ישראל. הזדקקותו לניסיון, לידע, לאמצעים הטכנולוגיים, ובעיקר לאיתנות המוסרית (היחסית!) שפיתחה ישראל כנגד הטרור, תקל עליו את המהפך. לא מחר – מחרתיים.

הטרור שחוותה צרפת ושגלש לאחרונה גם לארה"ב, ושאירופה חווה אותו יום-יום – שכן האפקט העיקרי של הטרור הוא דווקא זה הפסיבי, עצם האיום – יפעל פעולה כפולה: הוא יעורר את התלהבותם של הערבים בכלל וערבי יו"ש בפרט ויגרום להם לחשוף את התרמית, בניגוד לאינטרס שלהם. הוא גם עתיד לשנות את יחסה של אירופה לישראל.

לשינויים המהפכנים בסדר העולמי שאנו עומדים בעיצומם, השלכות מהפכניות גם לאזורנו. תהליכים מסוג זה מכונים במחשבה ההיסטורית בשם "תהליכים סטיכיים", משמע תהליכים שאינם מכווני-יד-אדם. הם לא מכוונים יזומים ונשלטים, אלא "מתחוללים". מאליהם. אנחנו כמובן יודעים היטב מי עומד מאחוריהם ושהוא "דיבר טוב על ישראל", אבל גם מי שאיננו מכיר בכך יאלץ לקבל הכרעות. בעל כורחו.

שאלת מעמדם הפוליטי של הערבים שימשיכו להתגורר ביהודה והשומרון תחת מטריית הריבונות הישראלית, תהפוך לנושא מרכזי בסדר היום לכשיבשילו התהליכים הללו; כדאי שאנחנו לפחות, נתחיל להכין שעורי בית.