לציבור יש חובה, לא רק זכות, להתגונן מפני מי שמנסים לכפות עליו בכוח דברים שהוא עדיין איננו בשל להם. משמאל או מימין. גם אם הם צודקים נכונים ואידאליים כשלעצמם.
בס"ד
ה' בשבט, תשע"ו
שמח למצוא
עצמי מסכים עם הרב יובל שרלו:
"זכויות
האדם לא כוללות רק את זכויותיו של היחיד, הן כוללות גם את הזכות של הציבור, ויש
זכות גם לציבור לחיות. וכשיש [והוא הדגיש בדבריו: "אם יש"] קבוצה שמבקשת
לערער את זכותו של הציבור להתקיים, ולזרוע פה פחד וטרור וכדומה, יש חובה, לא רק
זכות, לציבור, להשתמש בכוח מידתי, מפוקח ומפוכח, בכדי לנפץ את הסכנה שעלולה להתרחש
בו, כאשר מנסים להשליט עליו....זו שאלה מידתית ולא טוטאלית".
ואגב, זה
נכון לשמאל, כמו לימין.
הייתי
לוקח את הדברים קצת הלאה, לשלב יסודי יותר (ואינני בטוח שהרב שרלו היה מסכים איתי
בזה): זכות הציבור – כציבור! כלומר, הציבור איננו רק אוסף היחידים המרכיבים אותו,
אלא הוויה בעלת מציאות ממשית, ובמקרה שלנו – הציבוריות הישראלית (ופה, כמובן,
ידידי הפוסט-מודרניים יחלקו עלי).
עיקר
החידוש בדורות הללו של שיבת ציון הוא בבניין הציבוריות הישראלית, התודעה הלאומית
האותנטית שלנו על כל מכשיריה (המדינה לכל מערכותיה).
בנין
הציבוריות הזו הוא תהליך ארוך, מורכב ומסובך. היא עדיין לא שלמה. היא עדיין לא שם.
אנחנו באמצע הדרך. לכן היא עדיין נגועה בחסרונות וחולשות רבים. את אלה אי אפשר
לתקן בכוח, בכפיה, גם לא של אומות העולם. לא מימין ולא משמאל. היא צריכה להתברר ולהתפתח מתוך עצמה, מתוך
המחלוקות והוויכוחים שלנו. היא לא תיבנה למרות המחלוקות שביננו, אלא – מתוך
המחלוקות, באמצעותן. הן שמפתחות אותנו. ולכן כל כך חשוב לתת למחלוקות הללו חופש,
חירות, זכות דיבור והבעה וגם – גבולות גזרה!
כל מי
שחסר סבלנות, מיואש, או לא מסוגל לסבול את העיוותים שבינתיים, ומנסה להתגבר עליהם
בכוח ובכפיה, במקום על ידי חינוך, הסברה, פיתוח התודעה וכדומה – מעיד על עצמו שהוא
איננו מאמין בעם ישראל, וביכולתו להיות "ילד גדול" גם בלי כפיה. וזו
הבעיה בתופעות כמו אלון ליאל, תג מחיר, שוברים שתיקה וכדומה.
מי
שניבהל ומתייאש מן הכישלונות שבינתיים – ויש לא מעט כאלה, למרות שבסך הכול אנחנו
חיים בתוך נס אחד גדול – איננו מבין עד כמה גם הכישלונות – ודווקא הכישלונות –
חשובים להתפתחות הציבוריות הזו. "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל
בהם".
לציבור
יש חובה, לא רק זכות, להתגונן מפני מי שמנסים לכפות עליו בכוח דברים שהוא עדיין איננו
בשל להם. משמאל או מימין. גם אם הם צודקים נכונים ואידאליים כשלעצמם.
יש
שקוראים לכך "דמוקרטיה מתגוננת". אני מעדיף את הביטוי "ציבוריות
מתגוננת". יש בו הרבה יותר עומק, והוא ישראלי.
הציבוריות
הישראלית תגשים את ייעודה, אבל רק אם היא תיבנה מתוך תהליך פנימי, עמוק, חופשי
ומשוחרר.
העובדה
שיש בציבוריות הישראלית הזו ההולכת ונבנית, כוח להתגונן מפני כל מי שמנסה לכפות
עליה יעדים אלה כשהיא עדיין לא שם, משמאל או מימין – מעידה על בריאותה.
אשרינו.
לציבור יש חובה, לא רק זכות, להתגונן מפני מי שמנסים לכפות עליו בכוח דברים שהוא עדיין איננו בשל להם. משמאל או מימין. גם אם הם צודקים נכונים ואידאליים כשלעצמם.
השבמחק