יום רביעי, 4 בנובמבר 2015

ותודה ל- b.d.s.

החרם שהכריז האיחוד האירופי על מוצרים מההתנחלויות הוא אמנם אתגר מסוים לימין הישראלי אבל אתגר הרבה יותר משמעותי לשמאל. הצביעות הזו, הסטנדרטים הכפולים הללו, עצם מציאותו של מצב בינלאומי מופרך שכזה, מעידים כמאה עדים שאיננו "עם ככל העמים".

כשנאם נתניהו בעצרת האו"ם האחרונה והביא את הנתון הסטטיסטי המרתק לפיו גונתה ישראל בשנים האחרונות 22 פעמים על ידי מוסדות האו"ם וסוריה רק פעמים, הוא הציג נתון חשוב אבל בדרך מופרכת. נתניהו לא היה צריך להוכיח את הנוכחים; וודאי לא להתאונן. הוא לא היה צריך לטעון שאין כאן פרופורציות ושחוסר האיזון מגוחך; הוא גם לא צריך היה לדבר על סטנדרטים כפולים; גם לא על כך שמוסדות האו"ם אינם אובייקטיבים.

הוא היה צריך לומר רק דבר אחד: שכל זה מעיד על כך שאכן עם ישראל איננו עם ככל העמים. הוא היה צריך לומר שהיחס המיוחד הזה לו זוכה מדינת ישראל הוא אישור לקונצפט ישראלי עתיק יומין של "עם לבדד ישכון". הוא היה צריך להכריז שהיחס יוצא הדופן הזה מאפשר לחברה הישראלית להכריע ויכוח ישן נושן בתוכה: האם אנחנו "עם ככל העמים" או סיפור שונה לגמרי.

"כנסת ישראל", כותב הרב קוק." מבררת במציאותה את היסוד האלהי של הנהגת העמים והממלכות (אורות, עמ' קמ"ג)". "במציאותה", לאו דווקא בספרותה, בתנ"ך, בחזון נביאיה או בהשפעתה האינטלקטואלית והמוסרית בתולדות האדם, אלא בעיקר – בעצם מציאותה.

עצם מציאותו של מצב בינלאומי מופרך כזה, בו עומד כל העולם בצד אחד ואנחנו, העם העברי, מן העבר השני – היא שמעידה על כך שחוקי ההיסטוריה והדיפלומטיה המקובלים, שהנחות היסוד של מדעי המדינה והיחסים הבינלאומיים, כפי שהם נלמדים בעולם – אינם מספקים הסבר נאות לתופעה של עם ישראל.

התופעה של עם ישראל, בעצם מציאותו האובייקטיבית, בהיסטוריה המיוחדת שלו, במסות הייחודיות לו, ועכשיו גם במצבו ומעמדו הבינלאומי העכשווי, מעידה לא רק על כך שהוא נתון לחוקיות אחרת, אלא שההיסטוריה האנושית כולה מתנהלת על פי חוקיות שונה ממה שהאנושות רגילה לחשוב – ש"היסוד האלוקי" הוא הוא שפועל "בהנהגת העמים והממלכות".

רוצים הוכחה ניצחת? הנה היא: ה-b.d.s , האיחוד האירופי, אובמה וכדומה. שום הגיון שגרתי לא מסוגל לתת הסבר מספק לתופעה הייחודית הזו. רק ההיגיון ההיסטורי הישראלי המקורי. ההיגיון האלוקי.

המאבק בחרם לא צריך להתנהל במגרש שלו. לא צריך ללכת כנגדו, אלא אתו. להשתמש – ממש כמו בתורות הלחימה של המזרח – בתנופה שלו כנגדו. צריך להודות ליוזמיו על שהם מזכירים לנו מי אנחנו, מה ענייננו ומה יעודנו. לומר להם שהם ההוכחה הניצחת שבורא עולם מנהל את חיי האומה הישראלית, שהקשר שלנו לארץ ישראל איננו רק קשר לאומי שיגרתי, שעליו בנסיבות מסוימות אולי ניתן לוותר, אלא קשר אלוקי, מוחלט, שגם עלינו הוא נכפה בחוקיות אלוקית שאין ביכולתנו להתכחש לה.

צריך לומר לעולם "הנאור והתרבותי" שהאובססיה שלו כנגד ישראל, שאין לה הסברים היסטוריים ופוליטיים הגיוניים, מוכיחה שצדקו נביאינו באשר לייחודנו כעם בין עמים, ואם כך – גם באשר לייחוד ארצנו בין הארצות.

המטרה איננה שהם ישתכנעו; אנחנו צריכים להשתכנע! סוד כוחה של ההתנגדות הבינלאומית לניסיון הישראלי להתקבל "למשפחת העמים" הוא הניסיון המופרך הזה בעצמו. האובססיה של "הישראלי החדש" לזכות לחיבוק אוהב מהעולם ולקבל לגיטימציה ממנו, ניסיון מופרך שמיוסד על התכחשות עצמית, הוא הוא מקור האיום שהם מאיימים עלינו וסוד כוחם כנגדנו. הם מבינים היטב שיש להם "סחורה" שתמורתה נהיה מוכנים לרדת על הברכיים ולהשתחוות. והם מורידים אותנו עליהם.

כשנוותר על ניסיון השווא הזה להתכחש למהותנו; כשנחזור להבין את עצמנו מתוך המבט הישראלי המקורי; כשנבין שלא אובמה והאיחוד האירופי מנהלים את ההיסטוריה אלא בורא עולם, כשנבהיר להם, לא במילים אלא בעצם מציאות החיים, שאין להם מנוף כנגדנו – איומיהם יאבדו את קסמם ונוכל להשתחרר מהלחץ ולחזור להתנהל בצורה רציונלית.

הייחוד הישראלי איננו מורה על התנהלות לא רציונלית ביחסים בינלאומיים. להיפך ההתנהלות הנוכחית היא שאיננה רציונלית, והיא שמביאה את העמים להתנהלות לא רציונלית כנגדנו. ההכרה בייחוד הישראלי היא הבסיס היחיד להתנהלות הגיונית; היא גם מתווה את הקווים היעילים לגיבושה; היא גם התנאי ליציאה מהפאניקה הלאומית בהקשר הזה.

  

            


2 comments:

  1. החרם שהכריז האיחוד האירופי על מוצרים מההתנחלויות הוא אמנם אתגר מסוים לימין הישראלי אבל אתגר הרבה יותר משמעותי לשמאל. הצביעות הזו, הסטנדרטים הכפולים הללו, עצם מציאותו של מצב בינלאומי מופרך שכזה, מעידים כמאה עדים שאיננו "עם ככל העמים".

    השבמחק
  2. יש לסמן את המסמנים ולהחרים את המחרימים. לא כדי ששואינו יתחילו לאהוב אותנו אלא אנחנו לא ניתבלבל וננסה לאהוב אותם.

    השבמחק