תחיית המתים של ימינה לא תהיה מתוך חזרה לקואליציית ימין מלא. אין לכך היתכנות פוליטית, וגם אין בכך שום בשורה. אם ימינה חפצת חיים עליה להודיע שהיא תתמוך בממשלה מרכז בלבד.
בס"ד
פורסם ב"מקור ראשון" ב- 8.7.22
הקריקטורה
של שי צ'רקה בשבוע שעבר תיארה במדויק את מצבן של ימינה ואיילת שקד. שקד מקבלת
לידיה מפלגה "על הג'נטים". מרוסקת לחלוטין. המשימה שהיא לקחה על עצמה,
להשיב את ימינה לתחייה ואת עצמה לפוליטיקה הישראלית, נראית קשה מאין כמוה.
בינתיים,
מתברר, מחפשת שקד את האבדה מתחת לפנס. היא עדיין מתלבטת אבל נוטה לחזור לגוש
הימין, אינה פוסלת אף אחד ושואפת לממשלת אחדות רחבה. זו הייתה האסטרטגיה הפוליטית
של נפתלי בנט בבחירות האחרונות, והיא שהביאה אותו לכיסא ראש הממשלה. עכשיו
האסטרטגיה הזו כבר לא רלוונטית והיא תוביל את שקד לשום מקום. עברה אמנם שנה בלבד, אבל
דברים רבים השתנו בפוליטיקה הישראלית.
אחד
הדברים החשובים שעשה בנט היה להשתחרר משדה הכבידה של הליכוד ונתניהו ולנהל
פוליטיקה עצמאית. זה מה שפתח בפניו אפשרויות חדשות וזה מה שעורר את זעמם של נתניהו
וראשי מפלגות הלוויין שלו. על השחרור החצוף הזה שילם בנט טבין ותקילין. אבל אחד
הרווחים שהיה יכול להפיק מהצעד הנועז הזה, לו היה ממשיך עכשיו עם ימינה, היה הפסקת
"שתיית הקולות" המסורתית של נתניהו. נתניהו יכול לשתות קולות רק משותפיו,
לא ממי שמצהיר מראש שהוא לא בכיס שלו.
עכשיו
מנסה שקד לחזור לשדה הכבידה של נתניהו. כשהיא בונה על "הימין הרך" ולא
שוללת את האפשרות שהקולות של ימינה יחזירו את נתניהו לשלטון, שקד נכנסת בעיניים
עצומות לשטח ההריגה של נתניהו. בכך היא מאפשרת לו לקבוע את גורלה ומוסרת את עצמה
בידי רצונו הטוב. ורצונו, ביחס לימינה בכלל ושקד בפרט, מעולם לא היה טוב. מי כמוה
יודע זאת. כל שכן עכשיו, אחרי השנה האחרונה. נתניהו לא רק ישתה את הקולות של שקד;
הוא ימעך אותה לחלוטין. וסמוטריץ' יבוא אחריו ויוודא הריגה. בדרך הזו מובילה שקד
את המכונית המרוסקת של ימינה למקום אחד בלבד: לגריטה.
אבל לא
רק ברמה הפוליטית אלא גם ברמה האידאולוגית אין שום סיבה שימינה תנסה לחזור למחוזות
הימין המלא. להפך, המסקנה של השנה החולפת היא שעליה להמשיך בדרכו של בנט, ורק
לעדכן אותה ולשכללה. הלקח החשוב ביותר של השנה האחרונה הוא שאי אפשר לנהל את
המדינה כשחצי מהציבור מתוסכל, זועם וחי בהרגשה שגנבו לו את המדינה. זה נכון לגבי החצי
הימני כפי שראינו השנה וזה לא פחות נכון לגבי החצי השמאלי, כפי שראינו בשנים שקדמו
לה. המסקנה המתבקשת היא שלא רק קואליציה מהסוג שראינו היא אסון לישראל, אלא גם
קואליציית ימין מלא.
תחיית
המתים של ימינה לא תהיה מתוך חזרה לקואליציית ימין מלא. אין לכך היתכנות פוליטית,
וגם אין בכך שום בשורה. אם ימינה חפצת חיים עליה להודיע שהיא תתמוך בממשלה מרכז
בלבד – ממשלה שמבוססת על הליכוד, יש עתיד, כחול לבן תקווה חדשה וימינה. למעט
המשותפת, כל השאר אינם פסולים; הם מוזמנים לקואליציה, אבל אסור שהיא תהיה תלויה בהם.
ישראל זקוקה לממשלת מרכז. עדיף למתג כך את הבשורה הזו מאשר במילים "ממשלת
אחדות רחבה" שהן שחוקות, ממוחזרות, משומשות ולא מייצרות שום אמון ואמינות.
יתרונה
של גישה כזו הוא שהיא חיובית ביסודה. היא איננה פוסלת שום מנהיג ושום ציבור. היא
לא מתנגדת לאיש ומדברת על צו השעה, שישראלים רבים מבינים אותו ויכולים להזדהות עמו.
ימינה צריכה להכריז שאם נתניהו ישיג 61 מנדטים בלעדיה זה בסדר גמור; אם הציבור
הישראלי מעדיף ממשלת ימין מלא יש לכבד את הכרעתו. אבל אם נתניהו לא יצליח לעשות
זאת, המנדטים של ימינה לא ישלימו לו את החסר. הם גם לא אמורים לנסות ליצור שוב קואליציה
מהסוג שכשל בשנה החולפת. הם אמורים לכפות על המערכת הפוליטית ממשלת מרכז. אפילו ארבעה-חמישה
מנדטים יספיקו לצורך זה.
אם גם
הפעם נתניהו לא ינצח, יש מקום לקוות שהוא יסיק את המסקנות ויפרוש. אפשר גם שמישהו
בליכוד יתעשת ויעזור לו בכך. אם לא, סביר ששותפיו, במיוחד החרדים, לא ימשיכו לשמור
לו אמונים. וודאי לא כשיאיר לפיד ימשיך להיות השוט המונף עליהם כל עוד לא קמה ממשלה
חדשה. עובדה זו חשובה בדינמיקה שתיווצר.
יש בחברה
הישראלית די מנדטים שקצו ומאסו בקיטוב הפוליטי ומבינים עד כמה ניצחון של גוש זה או
אחר על רעהו הוא אסון למדינה. אלה המנדטים שמחכים לימינה. עליהם בלבד היא יכולה
לבנות.
(קישור
בתגובות למאמר באתר "מקור ראשון")
אני איש שמאל, ולכן בדרך כלל איני חולק אתך את ההנחות שעומדות בבסיס הכתיבה שלך. הפעם אני מסכים לגמרי. תודה רבה על המאמר.
השבמחק"אי אפשר לנהל את המדינה כשחצי מהציבור מתוסכל, זועם וחי בהרגשה שגנבו לו את המדינה. זה נכון לגבי החצי הימני כפי שראינו השנה וזה לא פחות נכון לגבי החצי השמאלי, כפי שראינו בשנים שקדמו לה." זה עקרון חשוב. הלוואי שיהווה עקרון בסיס בפוליטיקה שלנו.