חוק הגיוס משחרר

שחרור הצעירים שאינם מתאימים ללמוד תורה אינטנסיבי מעולם הישיבות יועיל לא רק להם אלא גם לתורה הנלמדת באותן ישיבות, לחברה החרדית ולעם ישראל כולו.

 

בס"ד

פורסם ב"מקור ראשון" ב- 4.2.22

י' היה בשנות השלושים לחייו, נשוי ואב לילדים, כשחזר בתשובה עם כל משפחתו. המשפחה, שהכרתי מקרוב, הצטרפה לאחד מזרמי החסידות המוכרים, והילדים החלו ללמוד במוסדות החינוך של אותה חסידות ונכנסו למסלול ההתבגרות השגרתי שלה. כשהגיע מ', בנו של י', לגיל גיוס, הוא כמובן לא התגייס לצה"ל אלא המשיך ללמוד בישיבה. אלא שלאחר שנה-שנתיים הוא אבד עניין בלימוד התורה בישיבה, וחש צורך עז ללמוד באוניברסיטה. כאן התברר לו המלכוד שמאפיין את מסלול החיים בעולם החרדי. כדי ללמוד באוניברסיטה היה עליו להפסיק את לימודיו בישיבה, אבל הפסקת לימודיו בישיבה תחייב אותו להתגייס לצה"ל. גיוס לצה"ל יהפוך אותו לסוג ב' בחסידות ויטיל כתם עליו ועל כל משפחתו, מה שבהמשך גם יקשה על אחיותיו בשידוכים.

בלית ברירה המשיך מ' ללמוד בישיבה, אבל ככול שנקפו החודשים הלכה מצוקתו האישית וגברה. התחושה שהוא ניקלע למלכוד שלא מאפשר לו לחיות את חייו כראוי ולמצות את כישרונותיו ושאיפותיו, הפכה אט אט לבלתי נסבלת. כעבור שנתיים הוא נקלע למשבר אישי קשה ופשוט בעט בכול. למורת ליבם של בני משפחתו עזב מ' את הישיבה, הפסיק לשמור תורה ומצווות, והחל לחפש את דרכו העצמאית. הוא פנה לארגונים של "מחזירים בשאלה" ואלה שמחו לעזור לו. מ' עבר להתגורר בקיבוץ, התגייס לצה"ל לשרות מקוצר, השתחרר, למד למבחני הבגרות, התקבל לאוניברסיטה, עשה תואר במחשבים ורכש מקצוע מכובד ומכניס. בהמשך הוא עבר גלגולים נוספים אבל היום הוא יהודי טוב בעל משפחה וחי בארץ. לשמירת תורה ומצוות הוא לא חזר.

אילו חוק הגיוס שעבר השבוע בקריאה ראשונה היה תקף בזמנו, המשבר שמ' נקלע אליו היה נחסך ממנו והוא יכול היה לפתח את חייו על פי שאיפותיו וכישרונותיו באופן טבעי. הנקודה המרכזית בחוק הגיוס החדש היא הורדת גיל הפטור מגיוס לתלמידי ישיבות ל-21 למשך שנתיים. לאחר מכן הוא יעלה ל-22 ובהמשך יתקבע על 23, במקום 24 כיום. הורדת גיל הגיוס נועדה לעודד את הצעירים החרדים לצאת ללימודים אקדמיים או לרכוש מקצוע ולהשתלב בשוק העבודה בגיל סביר, ולפני שהם מטופלים במשפחה עם כמה ילדים. בעבור מ', אפשרות כזו הייתה בבחינת יציאה מעבדות לחרות.

אמנם בחוק החדש ישנן גם מכסות גיוס וקנסות על אי עמידה ביעדי הגיוס, אבל אלה פחות חשובות. העולם החרדי ידע לחיות עם המכסות הלא גבוהות האלה ועם הקנסות הכרוכים באי העמידה בהן, והן ילכו ויתמוססו ויאבדו את משמעותן. אין שום ספק שמי שחפץ להמשיך ללמוד תורה ולהפוך את תורתו לאומנתו באמת, יוכל לעשות זאת. איש אינו רוצה או יכול למנוע את הדבר. מה שלא יתמוסס הוא העיקרון החדש של הורדת גיל הגיוס, שיאפשר לצעירים חרדים לצאת מהמלכוד ולהשתלב בחברה הישראלית לתועלתם שלהם ולתועלת החברה כולה. אפשר לקוות שהשנתיים הראשונות בהן גיל הפטור הוא 21 ינוצלו על ידי צעירים חרדים רבים ש"תקועים" היום בישיבות. אם כך יקרה, צפוי העולם החרדי לעבור שינוי גדול ולטובה. ייתכן שאם התהליך יוכיח את עצמו, יתקבע בהמשך גיל הפטור על 21, מה שיישנה סדרי עולם בחברה החרדית.

לא רק מ' סבל מהמלכוד. לא פחות ממנו סובלים צעירים חרדים רבים אחרים שתקועים בישיבות ולא אוזרים אומץ לשבור את הכלים ולצאת לחופשי. הם מסתובבים בישיבות, לכאורה לומדים תורה אבל בפועל לא עושים דבר. התופעה הזו מזיקה לא רק להם אלא גם לתורה הנלמדת בישיבות. כשרוח של העמדת פנים, בטלנות ורפיון מרחפת בחלל בית המדרש, שום תורת אמת רלוונטית לחיים לא יכולה לצמוח בו. שחרור הצעירים שאינם מתאימים ללמוד תורה אינטנסיבי מעולם הישיבות יועיל לא רק להם אלא גם לתורה הנלמדת באותן ישיבות, לחברה החרדית ולעם ישראל כולו.

תגובתם של חברי הכנסת החרדים להעברת החוק בקריאה ראשונה הייתה צפויה. "לפי ההלכה היו צריכים לקרוע קריעה" זעק חבר הכנסת משה גפני. "מופע של צביעות והסתה" אמר ח"כ יעקב אשר. אכן, הרבה מאוד צביעות והסתה. כולם יודעים שחברי הכנסת האלה לא היו מסוגלים לעולם לקבל החלטות שישחררו את העולם החרדי וצעיריו מהמלכוד והקיבעון בהם הוא התחפר. כולם גם יודעים שבסתר ליבם, חברי הכנסת החרדים שמחים שמישהו אחר עשה עבורם את העבודה.