ההזדמנות הגדולה של בנט

אסור לנפתלי בנט לנסות להילחם את המלחמות הקודמות. הוא חייב לאמץ חשיבה אסטרטגית חדשה. הכוונה לאמץ את העיקרון של "לחיות בצד הנגיף" היא בהחלט צעד בכיוון הזה, ורק הזמן יוכיח אם הוא היה נכון.

בס"ד

י"ב באלול תשפ"א

(פורסם לפני שבועיים במקור ראשון)

הגל הרביעי של הקורונה נחת עלינו ממש מן השמיים. אף אחד לא צפה אותו. כולנו חשבנו שהמגיפה מאחורינו ושאנחנו יכולים לחזור לשגרת החיים, אבל הנגיף הוכיח שהוא מתוחכם מהאדם.

ראש הממשלה נפתלי בנט לא זכה בתפקידו החדש למאה ימי החסד המקובלים; אפילו לא לשבועיים. עוד לפני שהתיישבו בכיסאותיהם שרי הממשלה שלו – הבעייתית ומרובת האתגרים גם ללא המגיפה – נפל עליהם הגל הרביעי, כמעט בלי התרעה מוקדמת. בזמן השבעת הממשלה התגלו בישראל מדי יום מאומתים במספר חד-ספרתי; עכשיו אנחנו במקום אחר לחלוטין. הגל פוקד כעת את העולם כולו ולא הממשלה הזו אשמה בהופעתו, אבל הוא חל במשמרת שלה ועליה מוטלת האחריות המלאה להתמודד אתו. בשלב זה אנחנו עדיין בערפל הקרב ומוקדם להעריך אם היא מצליחה במשימה או לא.

אבל הגל הזה נפל לבנט מהשמיים גם במובן נוסף. בנט נתון במסע דה לגיטימציה ורצח אופי, אמנם שקרי ברובו אבל אפקטיבי מאוד, ולא נראה כרגע איך הוא יכול להתמודד אתו בהצלחה. במובן זה הגל הנוכחי הוא הזדמנות גדולה בשבילו. אם יצליח לחלץ בשלום את מדינת ישראל מהגל הקשה הזה – הוא יוכיח שלא יומרת שווא הביאה אותו לראשות הממשלה, יזכה ללגיטימציה שהוא כה זקוק לה ויבסס את מנהיגותו. אם הוא יעמוד במשימה, העובדה שהמצב כרגע באמת קשה ומאיים רק תשחק לטובתו; איש לא יוכל לטעון שהאתגר לא היה גדול דיו. גם העובדה שיאיר לפיד ואביגדור ליברמן  נסוגו לאחור והותירו אותו להתמודד לבדו עם המצב, תהיה הסיבה אשר תהיה, עשויה במקרה כזה להתהפך לטובתו.

הגל הרביעי אינו דומה לאלה שבאו לפניו, והוא מחייב חשיבה מחוץ לקופסה והתמודדות חדשה. אסטרטגיות המאבק במגיפה שהתאימו לגלים הקודמים אינן רלוונטיות הפעם. לא דומה ההתייחסות של החברה הישראלית למגיפה בגלים הקודמים להתייחסותה היום. הציבור הישראלי מותש עכשיו, חסר סבלנות והרבה פחות ממושמע. מסע הדה-לגיטימציה של האופוזיציה לממשלה ולמנהיגותו של בנט עלול להפחית עוד יותר מנכונות הציבור לשתף פעולה ולהישמע להוראות. גם איומים כבר לא עובדים על הציבור; רובו נהיה שווה נפש ואדיש לסכנה. אם יהיה צורך להכריז על סגר, דבר שהיה אפקטיבי בפעמים הקודמות, ספק רב אם הפעם הציבור ישתף פעולה.

גם כושר הספיגה הכלכלית ירד. הכלכלה הישראלית לא יכולה להרשות לעצמה סגרים ממושכים נוספים כפי שהיה בפעמים הקודמות. הכלים הכלכליים שהפעיל האוצר, כמו חל"ת וכדומה, לא יעמדו לרשותו הפעם. את מערכת החינוך שהושבתה בגלים הקודמים אי אפשר לסגור לחלוטין בגל הנוכחי. הנזקים החינוכיים והלימודיים שנגרמו לתלמידי ישראל בסגרים הקודמים היו כבדים דים, כך שהפעם אפשרות כזו לא תעלה כלל על הפרק. 

אבל לצד הקשיים בהתמודדות עם הגל הנוכחי יש גם יתרונות. רוב האוכלוסייה הישראלית מחוסנת היום. רוב בני הששים ומעלה מחוסנים אפילו בחיסון שלישי. מערכת הבריאות ערוכה לאתגר. אין צורך לחפש בנרות מסכות ומכשירי הנשמה במקומות נידחים בעולם ובדרכים עקלקלות. מערכת הבריאות הפיקה לקחים, למדה הרבה מהניסיון ומן המחקרים שנערכו בשנה וחצי האחרונות, קיבלה תקציבים נוספים ונוספו לה תקנים. היא גם יודעת טוב יותר מול מה היא ניצבת.  

כל זה מחייב ראיה חדשה של המצב. אסור לנפתלי בנט לנסות להילחם את המלחמות הקודמות. הוא חייב לאמץ חשיבה אסטרטגית חדשה. הכוונה לאמץ את העיקרון של "לחיות בצד הנגיף" היא בהחלט צעד בכיוון הזה, ורק הזמן יוכיח אם הוא היה נכון. בכל מקרה, לבנט נפלה הזדמנות מן השמיים להוכיח את מנהיגותו, ועליו לקחת אותה בשתי ידיים, בקור רוח וכשש אלי קרב.

אבל הגל הנוכחי נפל לבנט מן השמיים בעוד מובן. מבט אמוני לא יכול שלא לראות את יד ההשגחה שמחוללת את האירועים. לא רק עצם הופעת הגל הנוכחי שכאילו הגיע משום מקום, אלא גם סמיכות ההתפרצות הזו לתחילת כהונת הממשלה אומרות דרשני. בנט הקים את הממשלה שלו בדרך מורכבת ושנויה במחלוקת, ועכשיו היא עומדת למבחן. בלי אמונה גדולה לא יוכל נפתלי בנט להנהיג את הציבור לניצחון על המגיפה. הוא חייב להעמיד לנגד עיניו את העיקרון האמוני של דוד המלך שאמר "אם תקום עלי מלחמה, בזאת אני בוטח". העובדה שקמה עלי המלחמה הזו, שהוצב בפני האתגר הזה, היא ההוכחה שגם נתנו בי הכוחות לעמוד בו.