אופוזיציה בהכחשה

לא נתניהו יקבע את גורלה של הקואליציה הזו, ולכן אין שום סיבה פוליטית לנסות למנוע ממנו להתמודד בבחירות הבאות.

בס"ד

ה' באלול, תשפ"א

(פורסם במקור ראשון לפני שבועיים)

זה שהאופוזיציה לא מצליחה להשתחרר מנתניהו זה מובן, אבל מה שמפתיע הוא שגם הקואליציה לא מצליחה להשתחרר ממנו. אי אפשר להבין אחרת את האובססיה של גדעון סער להעביר את מה שמכונה בצדק "חוק נתניהו", חוק שימנע מנאשם בפלילים לכהן כראש ממשלה. מכל כיוון שמסתכלים על העניין, הוא נראה לא טוב.

לא במקרה הוחרג ראש ממשלה מהחוק שקובע שאם הוגש כתב אישום כנגד שר או ראש עיר מכהנים הם חייבים להתפטר. ההיגיון של המחוקק היה שלא יעלה על הדעת שהיועץ המשפטי יוכל להפיל ראש ממשלה באמצעות הגשת כתב אישום. דווקא המקרה של נתניהו מצדיק את ההיגיון הזה. הטענה שנתניהו קורבן לרדיפה משפטית איננה חסרת בסיס. לפחות מחצית מהציבור רואה כך את כתבי האישום שהוגשו נגדו. לחוקק חוק שימנע ממנו להתמודד בבחירות בגלל שהוגש כנגדו כתב אישום שהוא עצמו שנוי במחלוקת חריפה, הוא בבחינת הוספת חטא על פשע.

סער מצדיק את יוזמתו בטענה ש"ראש עיר, היחיד שנבחר במישרין על ידי התושבים, מושעה כשמוגש נגדו כתב אישום. שר או סגן שר מתפטר כשמוגש נגדו כתב אישום. החלת הנורמה הזאת על תפקיד ראש הממשלה היא קביעה ערכית של המחוקק", אבל האובססיה שלו לסלק את נתניהו מהשטח באמצעים לא פוליטיים, מעוררת ספק האם החוק הזה ראוי אפילו לגבי ראשי ערים ושרים. רשימת האישים שהוגש כנגדם כתב אישום שאילץ אותם להתפטר ואחר כך זוכו בדין ארוכה, וביניהם יעקב נאמן, רפאל איתן וראובן ריבלין. החוק הזה בעייתי בעליל, ולהחיל אותו גם על ראש ממשלה, ועוד במקרה של נתניהו, הוא דבר שלא יעלה על הדעת. מה עוד שהיוזמה הזאת היא שינוי כללי המשחק תוך כדי מהלכו, דבר לא הגון ולא ראוי.

גם מבחינה פוליטית היוזמה הזאת חסרת הגיון. לא ברור ממה חוששת הקואליציה ומדוע היא לא מצליחה להשתחרר מצלו של נתניהו. לא מובן מדוע היא עדיין עסוקה בנתניהו במקום להבין שאת גורלה היא תחרוץ במו ידיה. המבחן האמתי של הממשלה הזו יהיה תפקודה המוצלח ורק הוא. הקואליציה הזאת הייתה בעייתית מלכתחילה והוקמה כברירת מחדל; לא הייתה דרך אחרת למנוע בחירות חמישיות. לכן אין ממנה ציפיות גדולות מידי, אבל את המעט שכן מצופה ממנה היא חייבת לעשות. היא אמורה קודם כל  להחזיק מעמד; היא צריכה גם להוכיח שייתכן שיתוף פעולה, אמון הדדי ופרגון בין מרכיביה; ובסופו של דבר תפקידה כמובן גם לנהל את המדינה ולהתמודד עם האתגרים השוטפים. זה הכול. אלה אינן משימות גדולות מידי או בלתי אפשריות, ואם היא תעמוד בהן המפלגות המרכיבות אותה תזכינה לאמון הציבור בבחירות הבאות. לא נתניהו יקבע את גורלה של הקואליציה הזו, ולכן אין שום סיבה פוליטית לנסות למנוע ממנו להתמודד בבחירות הבאות.

אדרבה, נתניהו הוא הנשק הסודי של הקואליציה הזו. לא רק בגלל שעצם נוכחותו בזירה מחייבת אותה להתלכד, לעבוד יחד, להתפשר ולשתף פעולה. גם לא רק משום שהמתקפות שלו עליה כל כך נמוכות ובלתי אחריות, שהן פועלות כנגדו כבומרנג וממאיסות על הציבור אותו ואת כל הגוש שלו שפועל גם הוא על פי רוח המפקד הרעה הזו. נתניהו הוא נשקה הסודי של הקואליציה בעיקר מכיוון שכל עוד הוא בשטח, הגוש שלו איננו יכול לעשות חשבון נפש אמתי ולתת את דעתו לשאלה מדוע הוא לא הצליח לנצח ולהקים ממשלה יציבה במשך ארבע מערכות בחירות. האופוזיציה הנוכחית נמצאת עדיין בשלב ההכחשה. במקום לבדוק את עצמה, להסיק מסקנות ולהשתקם, היא עדיין עוסקת ב"אכלו לי, שתו לי". נתניהו מעדיף להאשים את כל העולם ואשתו בהונאה, בגניבת דעת ובשקרים, במקום לקחת אחריות. כך גם חברי הקואליציה שלו, שמאשימים את כל העולם בכישלונם. כל עוד נמצאת האופוזיציה הזו בשלב ההכחשה אין לה סיכוי לחזור לשלטון. וכל עוד נתניהו הוא ראש האופוזיציה הזו, אין לה סיכוי להיגמל משלב ההכחשה.

היוזמה של גדעון סער שגם לפיד תומך בה מעידה על חוסר ביטחון עצמי שאין לו סיבה מוצדקת. הקמת הממשלה הזו, למרות כל הבעייתיות שלה, הייתה הדבר האחראי והנכון לעשותו. לא נתניהו הוא האיום האמתי על הקואליציה הזו; ההתעסקות המיותרת שלה בנתניהו היא האיום. לא רק בהצעת החוק של גדעון סער אלא גם בנאומים ובציוצים של חבריה. ככול שהקואליציה הנוכחית תתרכז במשימות שלפנייה ולא בנתניהו, כן ישתפר מעמדה והיא תאריך ימים.