תיקון היסטורי בנושאי דת ומדינה

השינוי היסודי המתחייב בנושאי דת ומדינה לא נובע חלילה מהצורך להתאים את היהדות לרעיונות הליברליים והפרוגרסיביים; הצורך הזה מעוגן כולו בעומק תורת ארץ ישראל ובהתפתחות התחייה של עם ישראל בארצו.

בס"ד

כ"ד בתמוז, תשפ"א

(פורסם בערב שבת ב"מקור ראשון")

במהלך שירותו בסיירת מטכ"ל עבר השר החדש לשירותי דת, מתן כהנא, כמה מסעות מפרכים, אבל המסע שהוא מתחיל בימים אלה עומד להיות קשה ומורכב מכולם. המשרד לשירותי דת, משרד קטן ולא אטרקטיבי בימי שיגרה, עומד להיות אחד המשרדים החשובים ביותר בממשלה החדשה. נושאי דת ומדינה ממתינים כבר שנות דור לתיקון מן היסוד, והקואליציה שנוצרה היא הזדמנות פז לחולל אותו.

בניגוד למה שרבים חושבים, השינוי היסודי המתחייב בנושאי דת ומדינה לא נובע חלילה מהצורך להתאים את היהדות לרעיונות הליברליים והפרוגרסיביים שכבשו את המערב בדורנו; הצורך הזה מעוגן כולו בעומק תורת ארץ ישראל ובהתפתחות התחייה של עם ישראל בארצו. משהוקמה המדינה ושקע האידאליזם הציוני, אבד לחברה הישראלית סוד משמעות קיומה. החלל שנוצר, שאותו לא הצלחנו למלא עד היום בשום רוח חדשה, לא נותר ריק. הוא התמלא ברוחות רעות, בערכים זרים המיובאים ללא בקורת, בשבטיות, במחלוקות, בשנאות, בנהנתנות וכל שאר מרעין בישין.

לכן יש צורך בחזון חדש לחברה הישראלית. קונצנזוס חדש שיוכל לאחד אותה, אידאל חדש שייתן משמעות לקיום הלאומי, יפתח לחברה הישראלית אופקים חדשים ויניח בסיס לשלב הבא של שיבת ציון – הפך צורך חיוני והכרחי. ואם השאלה היא מהו החזון שיוכל להרוות את הנפש הישראלית, ואיזה אידיאל עשוי להיות תחליף שווה ערך לאידאליזם הציוני שפרח פה בדור התקומה, מלא את הנפשות באור ובחיים ואבד לנו בהמשך הדרך, אזי התשובה ברורה: יהדות. זהותנו יהודית.

המהלך ההיסטורי המרכזי של דורנו הוא יצירת תרבות יהודית שרוב גווני החברה הישראלית יוכלו להזדהות אתה ושתוכל לתת פשר ומשמעות לקיומנו כאן. זה גם יהיה הבסיס להתעלות אמונית מוסיפה והולכת להגשמת כל ייעודי הגאולה בדורות הבאים. ישראל הזו לא תהיה "דתית" יותר, אבל תהיה בהחלט יהודית יותר. בתוך עמנו אנחנו יושבים ורואים שבדור הזה רוב הציבור הישראלי לא רוצה לקבל עליו עול תורה ומצוות כהלכתן, אבל הוא ישמח ברצון ובחפץ לב ליטול חלק ביצירה משותפת של תרבות יהודית אותנטית.  

התהליך הזה כבר מתרחש בדורנו באופן ספונטני. אין צורך להמציא או ליזום אותו. קו הגבול הברור שהבדיל בדורות הראשונים של התחייה בין דתיים לחילוניים נפרץ כבר, ומשני הכיוונים. החברה הישראלית הולכת ומאמצת את הזהות היהודית. מצד אחד תופעת הדתל"שים, שרובם לא הופכים לחילוניים אלא למסורתיים; ומצד שני מתרבים המתחזקים, חובשי כיפות שקופות, שלא נעשים "דתיים", אלא מסורתיים. את הזהות היהודית הזו אי אפשר וגם לא ראוי להגדיר; היא אמורה להיות דינמית ומתפתחת והיא תלך ותתגוון, תתפתח ותעמיק בתהליך משוחרר ואותנטי.

יצירתה של ישראל היהודית מחייבת את הממסד הדתי להתאים את עצמו לתהליך כדי לתמוך בו, לקדם אותו, לתת לו מסגרת ולהציב לו גבולות. לצורך כך יש לחולל מהפכה בנושאי דת ומדינה בחברה הישראלית ולהכין לאתגר את המשרד לענייני דת ואת הרבנות הראשית. הרבנות הראשית נועדה לשרת את עם ישראל כולו; לא את החרדים. הם לא מכבדים אותה, לא רואים בה מקור סמכות וגם לא זקוקים לה. עם ישראל כולו הוא היעד שצריך לעמוד לנגד עיניה. בכדי לעשות זאת עליה לאמץ את גישת בית הלל ולא בית שמאי. אמנם הכול לפי ההלכה ובלי לפרוץ את גדריה, אבל בגישה מקילה, מכילה ומחבקת.

אבל כדי שחברה ישראלית-יהודית-מסורתית כזו תוכל להתקיים, חייב להיות ציבור אמוני רחב, עוסק בתורה ושומר מצוות כהלכתן, שיהווה את גרעינה. כדי לייסד בסיס איתן לתרבות כזו יש צורך בציבור גדול שבמרכזו תלמידי חכמים של ארץ ישראל, מעורבים בציבור ומזדהים אתו, ומוקירים את ערכן של מדינת ישראל ושל שיבת ציון. הם צריכים לתת מסגרת וכיוון להתפתחות הזו ולספק לה השראה.

לצערנו חלק מאתנו עדיין לא מבינים את גודל השעה וחוששים להתמודד עם האתגר. הציבור הכללי צמא ליהדות, וכול מה שמוטל עלינו הוא לפתוח אותה עבורו ולתת לו לאמץ אותה, כולה או חלקים ממנה, לפי מידתו. אי אפשר לבוא אליו בתביעה של הכול או לא כלום. אי אפשר לכפות עליו. גם אין שום צורך לעשות זאת. אפשר ואפשר לתת לו השראה ולשמש לו דוגמת חיים, המקרינה מעצם הווייתה.

זהו הרקע לתיקון היסודי הנצרך בתחומי הדת והמדינה. לפי נאומיו של השר מתן כהנא בכנסת בימים האחרונים ניכר שהוא מודע למשימה, לוקח אותה על עצמו וזוכה לשם כך לגיבוי מלא מחברי הממשלה. יש כמה וכמה סיבות טובות להקמת הממשלה החדשה עם כל הבעייתיות שבה; הצורך בקידום המהפכה האמונית הזו, ברגישות אבל בנחישות, היא בוודאי אחת מהן.