סרפסייד כמשל

כול קיום יהודי בגלות, ותהיה הקהילה שם עשירה ובטוחה בעצמה ככול שתהיה, חי על זמן שאול.

בס"ד

ב' במנחם-אב, תשפ"א

(פורסם בערב שבת ב"מקור ראשון")

לפני למעלה מעשור, בעת ביקור משפחתי בארה"ב, פגשתי יהודי חם המשתייך לקהילה האורתודוכסית-מודרנית. תוך כדי שיחה הוא סיפר לי בלחש כמגלה סוד, כדי שהסובבים אותנו לא ישמעו, שיש לו דירה בירושלים. "על כל צרה שלא תבוא", אמר.

באותם ימים, קצת לפני עליית אובמה לנשיאות, המחשבה שתיתכן צרה גדולה ליהדות אמריקה לא הייתה מקובלת. לכן הוא לחש לי את הדבר; שמא ייחשב לפרנואיד. שום סימן לאנטישמיות לא נראה אז. עשירה, מבוססת ומשפיעה, יהדות ארה"ב חשה בטוחה בעצמה. בטון יצוק. שום עננה לא נראתה באופק. אבל יהודים מסוגו, המודעים לזהותם היהודית ולכובד משאה אך מכירים גם את זרמי העומק התת קרקעיים של ההוויה האמריקאית, ידעו כבר אז שעליהם להיות מוכנים, "על כל צרה שלא תבוא".

נזכרתי בפגישה ההיא כשנודע לאחרונה על קריסת הבניין בסרפסייד שבמיאמי, פלורידה. קריסת הבניין היא קודם כל אסון כבד שפקד את הקהילה היהודית שם. למעלה ממאה בני אדם, רבים מהם יהודים, קיפחו באסון את חייהם. טרגדיה גדולה. אבל קריסת המבנה המפואר והיוקרתי היא גם משל. אי אפשר שלא לראות באסון הזה קריאת אזהרה ליהדות אמריקה.

"אי אפשר לתאר את זה. בלתי מובן מהיכן זה מגיע. פתאום בניין גדול קורס כך סתם בלי התרעה מוקדמת ובלי שום סיבה נראית לעין", אמר אחד מעדי ראיה להתמוטטות מיד לאחר התרחשותה. בימים שלאחר מכן התברר שהיו סיבות והיו התרעות. היו מי שהזהירו שהמבנה המפואר הזה בנוי על יסודות רעועים ושהוא עלול לקרוס. אבל בני האדם, כדרכם, העדיפו להתעלם ולהמשיך בשגרת חייהם.

היהודי שפגשתי אז, לפני למעלה מעשור, לא היה מהנדס בניין, אבל הבין מצוין שהמבנה המפואר של הקהילה היהודית בארה"ב בנוי על יסודות רעועים. חושיו היהודים המחודדים הדריכו אותו לא להסתפק במה שגלוי על פני השטח, אלא להבין שיסודות הקיום היהודי בארה"ב מפוקפקים מעצם מהותם. שכול קיום יהודי בגלות, ותהיה הקהילה שם עשירה ובטוחה בעצמה ככול שתהיה, חי על זמן שאול. והוא, בניגוד למתגוררים בבניין בסרפסייד, לא שגה באשליות.

האנטישמיות לא נעלמה מהעולם; היא מתוחכמת, מושרשת עמוק בנשמותיהם של רבים מהעמים, ותמיד מוצאת לעצמה לבוש חדש להופיע את עצמה. את האנטישמיות הקלאסית כולנו כבר מכירים ולכן עם כל זה שהיא מטרידה, היא כבר אינה סכנה קיומית. אבל האנטישמיות החדשה, זו שמופיעה בלבוש של נאורות, קידמה, ליברליות ופרוגרסיביות, היא הסכנה האמתית. בניגוד לאנטישמיות הקלאסית, היא לא יוצאת באופן מוצהר כנגד היהודים; היא מתנגדת כביכול רק לעצם קיומה של מדינת ישראל. והאנטישמיות הזו, הלא פחות ארסית ורעילה, מאיימת עכשיו על הקהילה היהודית בארה"ב ומערערת את יסודותיה.

גלות ספרד, המעתירה, המבוססת המעורבת בשלטון והמשפיעה, לא חשבה שזה יכול לקרות לה. גם יהדות גרמניה המשכילה והנאורה לא האמינה בכך. אבל אין גלות שתצליח להימלט מהגורל הזה. הוא חקוק בד.נ.א. של הקיום היהודי.

"אנו חייבים להתעורר זה כבר הרבה יותר מסימן, אי אפשר כך להמשיך, אי אפשר לעבור לסדר היום", אמר לכתבים הרב שלום ליפסקר, ראש קהילת חב"ד בעיר בל-הרבור ליד מיאמי, שלא מעט מהנספים הם בני קהילתו. זה אכן סימן מובהק ליהדות ארה"ב. אבל בניגוד לגלויות של ספרד וגרמניה בזמנן, ליהדות ארה"ב יש לאן להימלט. יש לחבריה דרך לתקן את המעוות משורשו, ולעלות לארץ ישראל על מנת לבנות את חייהם היהודיים על יסודות מוצקים.

אבל אחרי הקריאה המתבקשת ליהדות ארה"ב להתעורר ולעלות לארץ, קריאה שכמו תקיעת השופר של הר סיני חייבת תמיד להישמע ברקע, מוטל עלינו לסייע לקהילה הזו בכל דרך, בכל מצב ובלי תנאים. במובן הזה משלחת החילוץ הסמלית שיצאה מישראל גם היא משל. העזרה שלה לא הייתה רק טכנית מבצעית, אלא בעיקר הפגנת סולידריות עמוקה עם הקהילה היהודית בארה"ב, וכך היא גם התקבלה.

ליהדות ארה"ב חלק ניכר בהקמת מדינת ישראל. בלי העזרה הכלכלית שלה ובלי ההשפעה המדינית שלה, מדינת ישראל לא הייתה קמה. המדינה הזו היא שלהם לא פחות מאשר שלנו. עד העשורים האחרונים הם היו אלה שתמכו וסייעו; עכשיו הולך ומתהפך הגלגל, והם יהיו זקוקים יותר ויותר לתמיכה שלנו.

והתמיכה הזו חייבת להינתן ללא תנאים ובלי הבדלה בין הזרמים. הבית שבנינו כאן בארץ ישראל הוא גם הבית שלכם, יהודי ארה"ב. גם לכם יש חלק בבניין המפואר הזה. והוא, בניגוד לבניין ההוא בסרפסייד, מיאמי, בנוי על יסודות מוצקים. ברגע שתהיו מוכנים, אנחנו כאן בשבילכם.