אכלו לו, שתו לו

עלינו להודיע לנתניהו: או שתוביל מאבק אמתי לשיקום מערכת המשפט ולטיהורה, או שתעזוב אותנו מטענותיך האישיות נגדה, גם אם הן נכונות וכולנו מסכימים עליהן.

 

בס"ד

כ"ב באלול, תש"פ

(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")

החשיפות של עמית סגל השבוע על עומק השחיתות שפשתה במערכת המשפט הישראלית לא הפתיעו איש. הן רק הוכיחו בפירוט ובבירור מה שכולנו ידענו. לכולם ברור שמערכת אכיפת החוק הישראלית סימנה לה למטרה את הפלת ראש הממשלה בנימין נתניהו רק בכדי להפיל את שלטון הימין. השמאל הבין שבמערכת בחירות דמוקרטיות הוגנת לעולם לא יעלה בידו להתמודד מול נתניהו, והיו לו מספיק נציגים, בעיקר בפרקליטות ומתברר שגם בשורות המשטרה, שהתגייסו למשימה הקדושה של הפלת נתניהו בכדי "להציל את המדינה".

מה שמפתיע הוא שאפילו עכשיו נתניהו לא מוכן להסיק את המסקנות מהעובדה ששום דבר כאן לא היה אישי נגדו. המהלך המשפטי כולו היה נגד נתניהו כראש מחנה הימין, אבל נתניהו עדיין ממשיך לזעוק "אכלו לי שתו לי", ולא מוכן לעבור למישור הציבורי ולפתוח במערכה כוללת לשיקום יסודי של מערכת המשפט מן השורש. הוא עדיין חושב שאם יעלה בידו להציל את עורו הפרטי באמצעות סוללה של עורכי דין, הכול יכול להימשך כפי שהיה עד עכשיו.

כשהוקמה קואליציית האחדות, היה ברור שהימין משלם תמורה גדולה לכחול לבן על נכונותה לשתף פעולה. נתניהו הפקיר בידה את מערכת המשפט תמורת מה שנראה אז כנכונות של כחול לבן לתמוך, או לפחות לא להתנגד, ליישום תוכנית המאה. אבל עכשיו, משהחלת הריבונות ירד מן הפרק לפחות בעתיד הנראה לעין, נותר הליכוד קרח מכאן ומכאן. לא החלת ריבונות, לא שיקום מערכת המשפט.

השר זאב אלקין המליץ השבוע לנתניהו על מהלך שיקום שורשי של מערכת המשפט ואכיפת החוק. אבל נתניהו, כמו נתניהו, ממשיך לא להכריע ולא להחליט. הוא יכול להצהיר מעל כל במה שמערכת אכיפת החוק הפכה למערכת עקיפת החוק, ועדיין לא להרים את הכפפה.

נתניהו עדיין לא מבין שהטענתו המוצדקת שמדובר ברדיפה משפטית של הימין כולו, ולא רק נגדו אישית, מחייבת אותו להתייחס למאבק המשפטי שלו כמאבק ציבורי ולא רק כמאבק אישי. שהמקרה הפרטי שלו איננו פרטי כלל, ושהוא מחייב אותו לא רק להתמודד משפטית בכדי להוכיח את חפותו, אלא להתמודד ציבורית מול מערכת המשפט כולה בכדי להחזירה למסלול הדמוקרטי.

המלצתו של אלקין לנתניהו היא להוביל תיקון מקיף של מערכת המשפט גם ללא תמיכה, ואפילו התנגדות של כחול לבן. ימינה כבר יזמה כמה הצעות חוק בנושא, ומי שהתנגדו למימושן היו דווקא נתניהו והליכוד. אם יואיל נתניהו להפוך את משפטו מאישי לציבורי, הוא יקבל תמיכה מספקת מחלק מסיעות האופוזיציה, ויוכל סוף סוף להביא לשיקום היסודי הנדרש. אבל נתניהו, כדרכו, גורר רגליים, מורח, ממתין, ואפילו כשהחבל המשפטי מונח על צווארו, לא מוכן להפוך את הרדיפה המשפטית כנגדו למאבק ציבורי רחב לא רק להגנתו הוא, אלא לשיקומה של הדמוקרטיה הישראלית.

המאבק הנוכחי שמנהל נתניהו מול מערכת אכיפת החוק, שהוא מאבק פרטי, בעייתי מאוד. הוא לא פותר שום בעיה ציבורית, לא מקדם את הדמוקרטיה, לא מביא לתיקון מערכת המשפט, ורק מוסיף אנרגיה שלילית למערכת הפוליטית. המתח הציבורי גובר, העויינות, השנאה וההסתה משני הצדדים. כל זה גם ממשיך לתדלק את ההפגנות בבלפור. הצורך בהכרעה, שרק היא תביא לרגיעה ולהורדת המתחים, עדיין לא נענה. כך נשארת הציבוריות הישראלית מותשת ממאבק חסר תכלית שלא מקדם אותה במאומה.

עלינו להודיע לנתניהו: או שתוביל מאבק אמתי לשיקום מערכת המשפט ולטיהורה, או שתעזוב אותנו מטענותיך האישיות נגדה, גם אם הן נכונות וכולנו מסכימים עליהן. מערכת המשפט זקוקה לשיקום, לא להתבכיינות. אם אתה לא מסוגל להעביר את המאבק המשפטי שלך מן המישור האישי למישור הציבורי, עזוב אותנו מהעוול שנעשה לך. עם כל הכבוד, ועם כל ההזדהות העמוקה, גורלך האישי פחות חשוב מגורלה של הדמוקרטיה הישראלית. קום, עשה מעשה, או עזוב אותנו בשקט.