יום שישי, 24 ביולי 2020

כולנו התערטלנו על המנורה


המאבק במגיפה מדגיש את הערבות ההדדית. בנגיף אי אפשר להיאבק אלא ביחד. אך כיוון ש"היחד" אבד לנו, חשף הנגיף את חולשתנו


בס"ד
ג' באב, תש"פ
(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")

הצעירה שהתערטלה השבוע על המנורה, סמלה של מדינת ישראל, הביאה בכך לידי ביטוי טהור ומזוקק את רוח ההפגנות של השבועות האחרונים מול בלפור. תמונה אחת שווה אלף מילים. לפני כמה שנים הייתה צעירה אחרת שעשתה את צרכיה בהפגנתיות על דגל ישראל, וכך ביטאה את אותה רוח באופן מדויק יותר, אבל נראה שהיא לא עשתה זאת בתזמון המדויק. היא הקדימה את זמנה ולכן ביטאה בסך הכול רק עמדה אישית. הרקע של ההפגנות בבלפור היה חסר אז; היום הוא נותן  למעשה כזה את מלוא משמעותו.

אבל האמת היא שביזוי סמל המנורה לא היה רק ביטוי אותנטי לרוח ההפגנות בבלפור, אלא גם לאווירה הציבורית העכשווית; ולא רק בחוגי השמאל השחור האנרכיסטי, אלא גם בחלקים נרחבים בימין. כי האווירה הציבורית היום היא של זלזול ובעיטה במדינה. הצעירה מבלפור רק נתנה לזה ביטוי ויזואלי.

את המושג "ממלכתיות", כערך יסודי בתחיית ישראל בארצו, לא חידש הרב צבי יהודה קוק. חידש אותו בן גוריון. הרב צבי יהודה רק העלה אותו למקורו בקודש. בן גוריון הבין עד כמה הקמת המדינה היא שינוי עמוק במנטליות של עם ישראל. הוא הבין את הגלותיות שלנו, את האינדיבידואליזם היהודי , וידע איזה מהפך תודעתי ומנטלי צריכים היהודים לעבור בכדי ליצור "יחד"; כדי להבין את ערכה של המדינה, את המחויבות אליה, את המשמעת שהיא מחייבת, את ההבנה של כל אחד מאתנו עד כמה אנחנו תלויים זה בזה ולכן ערבים ומחויבים זה לזה. בעיני בן גוריון עיקר החידוש של תחיית עם ישראל בארצו היה בחזרה לחיים הלאומיים ומדינתיים, ל"יחד". השינוי הזה עמוק אף יותר מאשר החזרה לארץ ישראל במובן הטריטוריאלי. במובן הזה ארץ ישראל מחדשת בקרבנו בעל כורחנו את הציבוריות הישראלית. זו הייתה "הממלכתיות" והיא הייתה בלי ספק עיקר הציונות.

אבל כששקעה הציונות החילונית, כשאבד האידאליזם הציוני, שקעה גם התודעה של הממלכתיות, וכך גם חובת הפרט לערכה של המסגרת המשותפת, לציבוריות, למדינה. שקיעת האידאליזם הציוני והתחושה שיש בשביל מה, שיש ערך למדינה, החזירה אותנו למנטליות הגלותית האינדיבידואליסטית של "איש לאוהלך ישראל". המדינה הפסיקה להוות ערך. "באבוד העלייה הרוחנית את ערכה, יאבד ממילא הכלל את צביונו, צרכי היחיד ותביעותיו הפרטיות יישאו ראש יותר מהערך ההרמוני וגבולם ילך הלך והתרחב, עד כדי שרירות לב ועמה ייאוש ובחילה בחיים ובמציאות", כדברי הרב קוק.

מטבע מהותו מחייב הנגיף התמודדות משותפת. המאבק במגפה מדגיש עד כמה אנחנו אחראיים וערבים זה לזה, תלויים זה בזה, משפיעים זה על זה. בנגיף אי אפשר להיאבק אלא ביחד. אבל מכיוון ש"היחד" אבד לנו, חשף הנגיף את חולשתנו. אם אנשים לא לוקחים אחריות אישית, אם הם מזלזלים במדינה, במוסדותיה, בממשלה ובמשרד הבריאות והוראותיו – הלך עלינו כולנו יחד.

אין לנו בעיה גדולה מידי עם הנגיף; הבעיה שלנו היא בעיקר עם עצמנו. השיח הציבורי משולח הרסן בנושא, לא רק שאינו עוזר בהתמודדות עם הנגיף אלא מחבל בה. השיח הזה מביא לידי ביטוי כל מיני רוחות רעות, מכל המינים והסוגים, מכל הכיוונים ובכל הרמות, שאת כולן יחד ניתן לסכם יחד כמאמץ לאומי עליון להתאבדות עצמית. ביקורת על הממשלה, שלא פעם יש לה בסיס אמתי, לא משמשת כרגע לתיקון אלא בעיקר להרס. עיקר השפעתה הוא בחולשה שהיא יוצרת ובאובדן האמון בממשלה ובמומחי הרפואה של משרד הבריאות שהיא משדרת. הביקורת הזו חותרת תחת לשאריות של הממלכתיות שעוד נותרו בנו, והופכת את המאבק בנגיף לבלתי אפשרי.

אם מבינים לעומק עד כמה איבדנו את "הממלכתיות", את האחריות האישית שלנו לציבוריות הישראלית שהולכת ונבנית כאן, ושהיא עיקר החידוש של שיבת ציון בדורותינו, מבינים עד כמה מפגן ההתערטלות השבוע היה מדויק. הזלזול הבוטה בסמל המדינה, היה רק ביטוי מוחצן לזלזול הבוטה של רובנו בערכה של המדינה. כולנו התערטלנו על המנורה. ערוות כולנו נחשפה עליה.

אין שום מקור אחר להחזרת ערכה של המדינה במלוא משמעותה אלא מתוך תורת ישראל. משום מקום אחר לא יוכל להתחדש האידאליזם הישראלי שנתן נשמה וערך למדינה ולחיינו הציבוריים. משום מקור אחר לא יופיע אידאליזם ישראלי חדש. ושום ציבור אחר במדינה חוץ מאשר הציבור האמוני – זה שאמון על תורת הרב קוק, מי יותר ומי פחות, מי במעגל קרוב ומי מרחוק – לא יכול כרגע להחזיר לשיח הציבורי את האחריות הממלכתית, את ערכה של המדינה. לכן, אף שיש מקום לביקורת, תפקידנו העכשווי הוא לחדש את הממלכתיות, להחזיר את האמון למוסדות המדינה ולממשלה. לא כי היא אינה טועה, אלא אף על פי כן. לא בגלל נתניהו, אלא רק משום שהוא כרגע ראש הממשלה של מדינת ישראל.   

(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")   



8 תגובות:

  1. האנרכיסטים או המהפכניים במקרה הזה הם אתה וחבריך בימין, שתומכים בפועל בהפיכה של מדינת ישראל מדמוקרטיה לדיקטטורה, כי כרגע זה מתאים לכם פוליטית. (מדובר בקוצר ראות ובחוסר אחריות משוועים, ובביזוי האמתי של הממלכתיות.) אנחנו, המוחים, דווקא שמרנים במקרה הזה: אנחנו רוצים לשמר את המשטר הדמוקרטי של ישראל, וגם את הזהות היהודית שלה, ברוח מגילת העצמאות. הסמלים שאתה עוסק בהם חשובים, אבל זה חשוב הרבה יותר.

    בנוסף, אם אתה מתנגד כל כך לאנרכיזם, האם אתה מתחרט על כך שבתקופת אוסלו סירבת כמדומני לשרת במילואים? או שאנרכיזם הוא ראוי כאשר הוא תואם את האמונות האישיות שלך?

    השבמחק
    תשובות
    1. אנונימי נחמד, אנונימי חביב הש.ן בחור ולא סביב. אנא עשה טובה לעצמך וברר היטב מהי בעצם היהדות שלך ברוח מגילת העצמאות?

      מחק
    2. יהדות במובן הלאומי, כמו למשל זו של הרצל ובן גוריון. קרפל אולי לא אוהב אותה (היא לא מספקת לו וודאות קוסמית ותחושת בטחון קיומי כמו 'תורת הרב קוק') אבל היא לא פחות תקפה, ובוודאי יותר בוגרת, מהגרסה היהירה שלו לאורתודוכסיה. מה אתך? גם אתה חושב שהאמת מונחת אצלך בכיס? ומשום מה קרפל הוא לא ענה ביחס האנרכיזם שלו. השימוש שלו במילה הזו היא דרך נבובה לעשות דה לגיטימציה לאלה שלא מסכימים אתו. אני מציע לנהוג במוחים קצת יותר כבוד, ולהבין שאנחנו נלחמים על הזהות הבסיסית של המדינה, זו שדווקא תומכי נתניהו מתעקשים לשנות.

      מחק
  2. בנוסף, אני מעריך מאוד את הרב קוק כהוגה, אבל באופן אישי לא מאמין במה שאתה מכנה 'תורת הרב קוק', וחושד שמדובר באמונה עיוורת מסוכנת. מה המקום של אנשים כמוני בחזון שאתה מקדם? האם הדעה שלנו בעלת ערך כלשהי, או שאנחנו רק תינוק שנשבה? מפחיד אותי לחשוב שאתה ואחרים רוצים לנהל מדינה, ולהשפיע על הגורל ילדיי, מתוך הנחה שהאמת נמצאת אצלכם בכיס. זכותך להאמין במה שאתה מוצא לנכון, ויש המון דברים נפלאים במסורת היהודית. אבל מאיפה מגיע השכנוע שבפרשנות הספציפית שלך נמצאת האמת? אולי אתה טועה?

    השבמחק
    תשובות
    1. אנונימי חביב, אנונימי סקרן, עכשיו אתה דומה לבן מההגדה של פסח שכן יודע לשאול. התשובה לשאלה המטרידה אותך כל כך פשוטה בתכלית הפשטות:
      ההשתכנעות, כי בפרשנות של הכותב ושל שאר היהודים המקיימים את מצוות התורה נמצאת האמת, נובעת מיכולת ההשרדות, מעל 3360 שנה, שגילה העם היהודי. (מאז מעמד הר סיני).

      מחק
    2. לא חייבים להאמין כדי להסביר את ההישרדות של העם היהודי. ולא חייבים להאמין ב'תורת הרב קוק' בפרשנות הצרה של קרפל (הרב קוק היה הרבה יותר מורכב) כדי להיות יהודי דתי. אפשר למשל להאמון כמו הרב עמיטל.

      מחק
  3. מכובדי מוטי קרפל, הרשה לי לחלוק עליך. ההתנוונות של הממלכיות ותופעות חברתיות נוספות הן רק סימפטום, ביטוי חיצוני, לרעה חולה הרבה יותר יסודית. הן הביטוי לשאיפה שנכזבה, להקים ליהודים על אדמת ארץ ישראל מדינה שתהיה בה, כבכל מדינה מודרנית אחרת, הפרדה מוחלטת בין הדת היהודית ובין השלטון האזרחי. זה היה החלום של הנוער החלוצי, הסוציאליסטי, שהקריב כאן בארץ אבות, את מיטב שנותיו מאז העליות הראשונות. החלום הזה נגוז והתמסמס עם בואן של העליות המסורתיות מארצות ערב. בנימין נתניהו שהצליח לאחד תחת מנהיגותו, חלק ניכר מבני עליות אלה, הפך להיות הדמות שמושכת אליה את כל התסכול שמאפיין היום את השמאל האנרכיסטי.
    הממלכתיות תתחדש רק לאחר שהשמאל האנרכיסטי יקבל ויפנים את דין הבוחר. הכנסת תחזור להיות הגוף המחוקק ושופטי בית המשפט העליון לצדק ימשכו ידם מלהתערב בהחלטות פוליטיות של הכנסת.
    שבת שלום.

    השבמחק
    תשובות
    1. אתה מטעה: דין הבוחר הוא 61-59 לטובת תומכי הדמוקרטיה. גנץ, באופן חוקי אמנם (אבל לא לגיטימי) הלך נגד מצביעיו. אבל זה לא הופך את הממשלה הנוכחית לכזו שמשקפת את דין הבוחר. רוב הישראלים החליטו שנתניהו לא ראוי.

      מחק