יום שישי, 9 באוגוסט 2019

סוף עידן נתניהו?


אין שום סיבה שרשימת הימין המאוחד תתלה את גורלה בליכוד בכלל ובנתניהו בפרט. אדרבה, זו בדיוק הסיטואציה הפוליטית וזהו הזמן שבהם ראוי לציונות הדתית להשתחרר מהכפיפות הפוליטית ההיסטורית לליכוד ולצאת לדרך עצמאית.


בס"ד
ח' במנחם-אב, תשע"ט
(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")

הצהרת הנאמנות עליה החתים השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו את חברי סיעת הליכוד מעידה על שלב נוסף בהתערערות מעמדו הפוליטי. על המובן מאליו אין צורך להחתים ואכן בעבר לא ראה נתניהו צורך בהצהרת נאמנות שכזו. אלא שהיום כנראה גם נתניהו חש שמעמדו הפוליטי הולך ומתערער ומכאן הצורך הדחוף בהחתמה המשונה.

ייתכן שהמצב הפוליטי שיצר אביגדור ליברמן מסמן את סוף עידן נתניהו. אין צורך לפרט את כל הישגיו הרבים של ראש הממשלה; כולם מכירים אותם היטב כולל יריביו הפוליטיים. אבל לכל דבר טוב יש סוף, ובפרספקטיבה היסטורית גם עידן נתניהו מתקרב כנראה לסיומו. עם כל מעלותיו יש לו גם חסרונות, כמו לכל מנהיג אחר. את מעלותיו הוא כבר הוכיח והפיק מהם ברכה גדולה לעם ישראל ולמדינת ישראל. עכשיו מתחילים להתגלות חסרונותיו וראש לכולם הוא נכונותו להותיר את תביעתם הלאומית השקרית של הפלסטינים לבעלות על הארץ הזו על כנה, ולא להכריע אותה. זו הסיבה העמוקה, ההיסטורית, לכך שהגיע זמנו לפנות את מקומו.  

עורכי הסקרים, וגם לא מעט פוליטיקאים מדברים עדיין על גושים, גוש הימין וגוש השמאל, אבל נראה שזהו אנכרוניזם. בעקבות המהלך של ליברמן קשה להמשיך לדבר על גושים. המבנה הזה של גושים הולך ומתרסק לנגד עינינו ושום תבנית או מבנה חדשים עדיין לא מסתמנים באופק. נראה שאנחנו נכנסים לתקופת מעבר של כאוס פוליטי שבו יהיה כוחות שונים, שלא בהכרח מזוהים על פי הגושים המסורתיים. מציאות כזו פותחת אינספור אפשרויות לקואליציות עתידיות שונות ומשונות, שכרגע לא יכולות אפילו לעלות על הדעת. גם השאלה כמה מנדטים תקבל כל תנועה פוליטית בבחירות הקרובות מסבכת את הערכת האפשרויות. אף אחד לא יודע באמת מה ילד יום.

במציאות כזו ייתכן מאוד שמפלגת הליכוד לא תרכיב כלל את הממשלה הבאה, ואולי אפילו לא תהיה חלק מהקואליציה. אם אכן ייכנס הליכוד לתקופה של חילופי דורות בהנהגה, סביר שהוא יצטרך לשם כך לשבת קדנציה אחת, אולי קצרה, באופוזיציה. קשה לראות את נתניהו מכיר במצבו ומפנה את מקומו בצורה מסודרת לאישיות אחרת בליכוד בלי תהליך כזה.

בתקופת המעבר הזו אין שום סיבה שרשימת הימין המאוחד תתלה את גורלה בליכוד בכלל ובנתניהו בפרט. אדרבה, זו בדיוק הסיטואציה הפוליטית וזהו הזמן שבהם ראוי לציונות הדתית להשתחרר מהכפיפות הפוליטית ההיסטורית לליכוד ולצאת לדרך עצמאית. התלות רבת השנים של הציונות הדתית בליכוד היוותה עבורה רחם פוליטי חיובי ואפשרה לה להתפתח ולקדם את עם ישראל על פי דרכה, אבל עתה הגיע כנראה הזמן לזקיפת הקומה ולהצבתה של הציונות הדתית ככוח פוליטי עצמאי שאיננו מחויב אוטומטית לליכוד.

בחלק מן הסקרים הנערכים בימים אלה מתגלה הימין המאוחד כתנועה השלישית בגודלה אחרי הליכוד וכחול לבן. המסה הפוליטית שנוצרה בעקבות האיחוד האחרון היא משמעותית ביותר. היא מהווה בסיס כוח שמאפשר לצרף אליו קהלים חדשים, שכן כוח מביא עוד כוח, תנופה יוצרת תאוצה, ומסה מושכת אליה מסה נוספת.

כרגע ההסברה של הימין המאוחד מרוכזת סביב המותג של "ימין אידאולוגי". זהו אמנם מהלך הסברתי מחויב המציאות אבל לא בטוח שיש לו אופקים גדולים, ולכן אין להסתפק בו. המותג שיכול לחדור לעומק השטח של היריבים הפוליטיים, ובעיקר להביא מנדטים מכחול-לבן הוא דווקא הזהות היהודית.

האמירה ש"אין יותר דתיים וחילוניים, כולנו יהודים", אינה רק אמת סוציולוגית ואידאית שהולכת ומתממשת בדור הזה, ובעיקר בין צעיריו, אלא גם בשורה פוליטית. היא גם התשובה הראויה לקמפיין השנאה של לפיד וליברמן. הציונות הדתית צריכה להיות באופן טבעי נושאת הדגל של הבשורה הזו, שאינה סותרת את הצד התורני שלה. אדרבה, הצד התורני הוא שמאפשר אותה; הוא ששומר ומבטיח שהבשורה הזו תצא לציבור הרחב בתיקון ולא בצורה מקולקלת משובשת ומעוותת, כפי שראינו לאחרונה ביותר מתופעה אחת.

החשבון הפוליטי הזה הוא רק ביטוי לתהליכי עומק היסטוריים. שקיעתה של מפלגת העבודה עד לכדי אפשרות סבירה להיעלמותה בבחירות הקרובות איננה מקרית: היא ביטוי עמוק לתהליך היסטורי של מעבר משלב א' של שיבת ציון, שהיה מבוסס על תודעה חילונית אירופאית, לשלב ב' שלה שלא יכול להיות מבוסס אלא על תודעה יהודית.

מבחינה היסטורית, השמאל הישראלי מייצג את העבר. הליכוד הוא תמצית ההווה. הציונות הדתית מסמנת את השלב הבא. הסיטואציה הפוליטית הנוכחית, על כל הכאוס שבה, על כל האפשרויות לסדר תבנית ומבנה חדשים בפוליטיקה הישראלית, מחייבת אותנו לזקוף קומה ולצאת לדרך פוליטית עצמאית. ממש כאותו מזל ברקיע היא מכה אותנו ואומרת לנו "גדלו!"


2 comments:

  1. מאמר בעל ניתוח לא אובייקטיבי של המציאות.
    1.הימין המאוחד רץ כגוש טכני בראשות שקד כדי למשוך קולות. להזכירך הוא מורכב משלוש (!) מפלגות שונות-הימין החדש , תקומה סמוטריץ, מפדל פרץ. כ"א מהם מושך לכיוונים שונים. הימין החדש מעוניין בהשקטת נושאים דתיים-חרדליים, סמוטריץ מושך בדיוק לצד השני, ופרץ לא מבין דבר במשחק הפוליטי.
    2.כל הניתוח שלך עומד על מנדט אחד שאילולא היה לקואליציה, לא היית כותב אותו.
    אגב, אתמול נודע שהליכוד קיבל את המנדט ה-36 על חשבון אגודה שירדה ל-7.
    גם שקד מדברת היום על קואליציית ימין בעלת רב מצומצם של 61-62 מנדטים.
    3.עם מי אתה מייעד שהימין החדש יישבו בקואליציה שלא עם הליכוד? הרי הם התחייבו לבוחריהם ומדברים על קואלייציית ימין ולא אחדות. לא ברור.
    4.מדוע הימין המאוןחד הוא העתיד? לא ברור.
    5.ליברמן עולה בסקרים לכאורה. כל העלייה היא על חשבון כחולבן.מחנה הימין לא נפגע.
    6.היה ובל"ד (בהנחה שתרוץ לבד) לא תעבור את אחוז החסימה, יהיה יותר קל.
    7.השמאל לא מאבד קולות כלל, ואילו הימין דרך עוצמה לישראל ופייגלין עתחד למחוק סביב 150-200 אלף קולות.

    השבמחק
  2. מכובדי מר מוטי קרפל,
    מאחר והנייר שלך סובל הכל החלטתי לפרסם כאן את תגובתי על מאמרו של ההיסטוריון מאיר בן שחר שקיבל במקור ראשון את הכותרת 'איילת שקד ותקדים אספסיאנוס' והתפרסם בשבוע שעבר בדיוק מתחת למאמר שלך. מאחר וגם אתה הוזכרת במאמר זה וגם אני מתייחס אליך ואל זכויותך לפרסם את דעותיך, בתגובה שלי. זכותך כמובן למחוק את התגובה שלי אם תמצא זאת לנכון.
    אז זאת מה ששלחתי למדור 'דעות' של מקור ראשון:
    כיצד מייצרים 'פייק ניוז'? - כותבים מאמר בסגנונו של מר בןˉשחר. מכניסים בפיה של איילת שקד דברים שמעולם לא אמרה. למר מוטי קרפל או לגברת גיטה חזוניˉמלכיאור, בתור אידאולוגים, מותר להביע את דעתם ואת ראיית העולם שלהם. למר בןˉשחר אין כל זכות להכניס את דבריהם לפיה של גברת שקד.
    מסתבר שאין הוא מסוגל להתגבר על יצרו והוא ממש מוכרח להשחיר את איילת ולהלביש על ראשה את כיפתו של בצלאל סמוטריץ'. אם יכול היה להוסיף לה אף את כיפותיהם של אנשי עוצמה יהודית, לא היה מאושר ממנו.
    פלא הוא בעיני שמר מאיר בןˉשחר, המעיד על עצמו שהוא היסטוריון החוקר את תקופת סוף הבית השני, נשאב רק 2000 שנה לאחוריו. ההיסטוריה של התרבות האנושית מתחילה אצלו רק עם הולדתו של הנוצרי? מדוע אין הוא נשאב 2000 שנים נוספות, לתקופתו של אברהם העברי? האיש שהימר את ההימור הגדול מכולם. חצה את הנהר, השאיר מאחוריו את ממלכת החיתים האדירה, והחל את המצעד המדמם של העם היהודי על פני ההיסטוריה, הנמשך כבר ברצף של יותר מ 4000 שנים. על אברהם העברי מסופר כי היה כבד מאוד במקנה כאשר יצא ממצרים, כך שהוא לא התחיל את רכושו מאפס כאשר יצא מחרן. גם בנו יצחק וגם נכדו יעקב שמרו על המסורת המשפחתית ובססו את המשפחה על המקנה.
    מסכת חייו של אברהם העברי כרועה צאן היא שעיצבה את אופיו, אשר במרכזם עמדה הכמיהה לחופש ולעצמאות. הכמיהה הזאת לחופש ועצמאות היא שגרמה לזעקה הגדולה של עם ישראל במצרים, היא שהביאה למרד של המכבים בשלטונם של היוונים והיא שהכתיבה את התנהגותו של יוחנן מגוש חלב.
    לו אבותינו במצרים היו שומעים לעצותיו של ה'הילל' בןˉשחר, הרי שאנו ובנינו ובני בנינו עדיין היינו משועבדים לפרעה במצרים. הוא הדין במכבים, הוא הדין בתיאודור זאב הרצל והוא הדין בדוד בן גוריון. לכולם נבאו כל ה'ריאליים' שסיכוייהם להצליח שואפים לאפס.
    קל להיות חכם לאחר מעשה.

    השבמחק