יום שישי, 19 באפריל 2019

כישלון מבטיח

צריך להבחין בין האידאולוגיה שעמדה בבסיס הניסיון של שקד ובנט "לייצא" לציבור הרחב את הציונות הדתית, לבין יישומו


בס"ד
י"ד בניסן, תשע"ט
(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")


חשבון הנפש במחנה הכיפות הסרוגות לנוכח הכישלון הפוליטי נע בין שני קצוות. ישנם הקוראים להתכנסות, לחזרה למפד"ליות הישנה והטובה ההיא, שמכירה את מקומה, יודעת את מגבלות כוחה ולא חולמת חלומות גדולים מידי. מאידך ישנם הקוראים לביטול הייצוג הפוליטי של הציונות הדתית בכלל; לדעתם היא צריכה ללמוד את הלקח ולהיטמע בליכוד.

שני הקצוות הללו שותפים למסקנה אחת: הניסיון של בנט ושקד "לייצא" את הציונות הדתית לציבור הרחב נכשל. על הכישלון הפוליטי אמנם אין חולק, אבל בניגוד לדעה הרווחת, הרעיון שעמד מאחורי הניסיון הוכח דווקא כנכון. צריך להבחין בין האידאולוגיה שעמדה בבסיס הניסיון הזה, לבין יישומו הפוליטי.

אכן, כ-250 אלף קולות, שהם כשמונה מנדטים של הציבור הדתי לאומי במובנו הרחב, כולל מסורתיים ודתל"שים, ירדו לטמיון – מקצתם בימין החדש ומקצתם בזהות. אבל היא הנותנת: שמונה מנדטים – כמעט כפול מאלה שתמכו במפלגה "המגזרית" – תומכים למרות הכול ביוזמה פוליטית אמונית שפונה בבשורה לציבור הרחב. הם העדיפו אותה גם על פני הליכוד.

מוקד הכישלון הפוליטי המדובר נמצא בדינמיקה שנוצרה בין שתי התנועות הללו, הימין החדש וזהות, שלמעשה התחרו ביניהן. התוכנית הפוליטית של נפתלי בנט ואיילת שקד הייתה הגיונית לחלוטין. היא נשענה על שמונה המנדטים האלה, וראתה בהם בסיס לפריצה גם אל מעבר להם. אבל בנט ושקד לא הביאו בחשבון את זהות ומשה פייגלין. אף אחד לא הביא אותו בחשבון. שום כתובת לא הייתה רשומה על הקיר. אבל הוא היה שם, כל הזמן, ואז פרץ ושיבש את תכניתם הפוליטית של בנט ושקד. בעסקים קוראים לכך "פורס מג'ור", כוח עליון, לא צפוי, שמופיע משום מקום והורס את התוכניות.

הפרישה של בנט ושקד מהבית היהודי הייתה אמנם בעייתית מאוד, אבל לא בה נעוץ שורש הכישלון. היא רק התחילה את הדינמיקה שלו כשגרמה לזעזוע בקרב אותו ציבור שהיה אמור להיות הבסיס הפוליטי שלה ושהפך בהמשך לבסיס של זהות: צעירים, מסורתיים ודתל"שים. אבל לא רק הבסיס הסוציו-פוליטי אלא גם הבסיס האידאולוגי היה משותף. שתי התנועות היו ניסיון של הציבור האמוני "לצאת אל העם", על בסיס הזהות היהודית – בניגוד לזו הדתית – ומתוך ההתנגדות לכפיה. שתיהן חפצו להביא בשורה חדשה, בשורה שמאחדת חילוניים ודתיים.

זהות סחפה אליה כשלושה מנדטים שכבר הופיעו בסקרים כתומכי הימין החדש, אבל נזקה היה הרבה יותר מכך: היא הוציאה את הרוח ממפרשי היוזמה של בנט ושקד. היא גרמה להם לאבד את המומנטום הפוליטי החיובי הראשוני שלהם. מסקרים של 8-10 מנדטים, הם מצאו את עצמם במאבק הישרדות מתיש באזור של חמישה-שבעה מנדטים. הם נתקעו. התנופה אבדה ואיתה גם הקסם. אחוז החסימה איים ויצר לחץ. בנט ושקד מצאו את עצמם בהתגוננות, נאבקים על עצם קיומם, במה שנקרא בלשון הצבאית "שטח הריגה", מותקפים משלושה צדדים: מזהות, מאיחוד מפלגות הימין ומהליכוד.

מצב מצוקה הזה השכיח את המסר המרכזי שלהם שבסיסמת הבחירות המקורית עדיין הופיע: "יהודישראלימיני". קודם כל "יהודי". בנט התחפר במנהרות של עזה, שקד במסדרונות משרד המשפטים והרוח הגדולה נמוגה. כך גם הבשורה. נוכח המומנטום השלילי לא רק שציבור היעד לא הצטרף אלא גם מי שתמך בהתחלה עזב ונטש ובעיקר בישורת האחרונה. כתוצאה מהדינמיקה הזו נשרפו לא רק הקולות של זהות אלא גם אלה של הימין החדש.

אבל ישנה סיבה עמוקה יותר לכישלונם של בנט ושקד, והיא נעוצה ברעיון של הזהות היהודית. פייגלין הופיע אותו בצורה משובשת, "שבורה", בתוהו. הימין החדש אמנם לא הופיע את הרעיון בצורה שבורה אבל כן בצורה בוסרית לחלוטין. בנט ושקד חסרו את העומק התורני והאידאולוגי שהתחייב בכדי להוציא את יוזמתם לפועל. ה"יציאה אל העם" של הציבור הדתי לאומי מחייבת עמקות תורנית גדולה אף יותר מאשר עצם ההתכנסות במפלגה "מגזרית". לפייגלין לא היה אותה והוא הופיע את התביעה הזו בצורה בעייתית. בנט ושקד לעומתו הופיעו אותה בצורה מדולדלת ושטחית וזה מה שעמד בבסיס כישלונם. זה גם מה שלא אפשר להם להתמודד עם התקפותיו של פייגלין, שבא עם אידאולוגיה סדורה, גם אם בעייתית מאוד.  
  
אם כן, שמונה מנדטים בציבור שלנו כמהים למשהו חדש באמת. הם צמאים ליציאה וחיבור לציבור הרחב ומחכים לבשורה שתבוא מהציבור האמוני אל זה הכללי ותדבר על חברה יהודית ולאו דווקא דתית. מי שמסיק מן הכישלון הפוליטי הזה שליוזמה מסוג כזה אין מקום בעתיד, ושעלינו להסתגר בתוך עצמנו, או לחילופין להיטמע בתוך הליכוד, לא מבין את משמעות אובדן שמונת המנדטים האלה. יש לנו אמנם צורך במפלגה דתית שתהווה את הבסיס התורני-אמוני של "היציאה אל העם", אבל שמונה מנדטים שלמים מעידים על כך שישנה אצלנו גם תביעה, והרבה יותר מקיפה, ליוזמה פוליטית מהסוג של הימין החדש וזהות. הפעם היוזמה הזו עלתה בתוהו, אבל כבר לימדונו חז"ל שכך הוא סדר הדברים: "תוהו קודם לתיקון".   
     



2 comments:

  1. ישראל בן אברהם יצחק19 באפריל 2019 בשעה 17:22

    בתור אחד ה"יהודים ישראלים ימניים": כל מילה בסלע!
    לפי כל המחקרים ולפי המגמות בציבור - לשם הולך רוב העם.
    ולאילת ובנט - בל ירך לבבכם.

    חג חרות שמח וכשר!

    השבמחק
  2. ההסבר הטכני פשוט מדלג על המובן מאליו - האמוניים מסוכסכים עד לשד עצמותיהם. בבחירות שעברו אני זוכר מישהו שכתב "הדרך הנכונה היא שמשה פייגלין יגיד לבנט - קח. שלך. אבל בשביל זה צריך גדלות נפש, וכו' וכו'. בבחירות האלה האמוניים התגלו כאולטרה קניבליים - כל היריות היו בתוך הנגמ"ש. ככה לא בונים חומה. ככה לא מבצרים את חוסנו של עם ישראל.

    השבמחק