לבלום את קואליציית המאה

במקום לנסות לבנות את קואליציית הימין המסורתית שלו, עם כעשר מפלגות קטנות, יוכל נתיהו להרכיב קואליציה המבוססת על שתי מפלגות בלבד.

בס"ד

כ"ט באדר ב', תשע"ט

(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")

את הסיפור האמתי של מערכת הבחירות הסגירה ההדלפה של החפרפרת במטהו של בני גנץ, שחשפה השבוע בפני התקשורת את מה שהעז גנץ לומר רק בחדרי חדרים: "נגיד שהוא (נתניהו) ינצח את הבחירות, שבוע אחרי זה טראמפ שם תוכנית, ועם ישראל מסתכל על בני גנץ ואומר, בוא נאתרג את הנתניהו הזה... אז כשאני אגיע לרגע הזה, אני צריך לראות. ... לא יודע בדיוק מה, נוציא איזשהו סידור".

גנץ לא רק חושף בדברים האלה שכחול-לבן תהיה מוכנה ללכת עם נתניהו אם ינצח בבחירות, אלא גם מפרט את התירוץ הציבורי לכך: תוכנית המאה של טראמפ. הוא גם מבין, ובצדק, שהתוכנית תפורסם מידי אחרי הבחירות, במטרה שתהיה הגורם שייעצב את הקואליציה הבאה של נתניהו, אם ינצח בבחירות.

גנץ צודק בהחלט. אם נתניהו ינצח בבחירות את כחול-לבן, ואפילו בשניים-שלושה מנדטים, את הטלפון הראשון – וכנראה גם האחרון כיוון שהוא לא יזדקק להרבה יותר מזה – הוא ייעשה לאנשי כחול-לבן. הם יצטרפו אליו ברצון. שאלת כתבי האישום לא תטריד אותם כהוא זה. "נוציא איזשהו הסדר", כפי שאמר גנץ. מצד אנשי כחול-לבן העניין מובן לגמרי. לפיד לא יכול להרשות לעצמו להתייבש עוד קדנציה שלימה באופוזיציה. הרמטכ"לים לשעבר לא בנויים להתייבש בספסלי האופוזיציה אפילו חודשיים. לפחות רשמית הם "אנשי עשייה".

מבחינת נתניהו, אדם בעל תודעה היסטורית ובנו של היסטוריון, הדבר החשוב הוא להעביר את תוכנית המאה ולהוציא אותה לפועל, כדי להשאיר חותם היסטורי. שותפות עם כחול-לבן תהיה מבחינתו קואליציה חלומית, מבוססת, מרכזית ויציבה. היא גם תזכה לתמיכה ציבורית ותקשורתית רחבה שהוא צמא לה כל כך. במקום לנסות לבנות את קואליציה הימין המסורתית שלו, עם כעשר מפלגות קטנות, שונות ומשונות, שכול אחת מהן מושכת לכיוון אחר, מתוך ניסיון מתמיד לספק את כל הדרישות הסותרות שלהן, לעמוד בתנאיהן, תביעותיהן, שיגעונותיהן והאולטימטומים שלהן, יוכל נתניהו להרכיב קואליציה המבוססת על שתי מפלגות בלבד, שיחד עוברות את 60 המנדטים הנדרשים. עוד כמה מפלגות יצטרפו ברצון, ייתכן אפילו "העבודה", ויקבלו נתח קטן, בלי יכולת לאיים בפרוק הקואליציה השכם והערב. הנה לכם קואליציית החלומות של נתניהו. בטון.

לקואליציה שיקים נתניהו אם ינצח את כחול-לבן, ולו רק בשניים-שלושה מנדטים, ניתן כבר היום לקרוא בשם: "קואליציית המאה". "תוכנית המאה" של טראמפ תהווה הן את הזרז והרקע ליצירתה, הן את ההצדקה הציבורית להקמתה, והן את מטרתה וייעודה: הגשמת תוכנית המאה של טראמפ, שהיא גם תוכניתו של נתניהו או לפחות בהסכמתו המלאה.

לאור כל זאת, ודווקא עכשיו, בישורת האחרונה לקראת הבחירות, מתגלה החשיבות הפוליטית של הקמת "הימין החדש" של בנט ושקד. כי כל התסריט האמור לא יצא לפועל אם רק כשלושה-ארבעה מנדטים של בוחרי ליכוד יעדיפו אמנם את נתניהו לראשות הממשלה, אבל ירצו לראות אותו גם "מסונדל" מימין. זה מה שיכריע האם תצא תוכנית המאה של טראמפ לפועל או לא. כי אם נתניהו יפסיד בנקודות לאנשי כחול-לבן, הוא לא יוכל – בגין כתבי האישום שלו – להצטרף כשר לקואליציה בראשותם, גם אם יהיה מוכן למחול על כבודו. עניין משפטי.

לשלושת המנדטים האלה של הליכוד קשה יהיה להזדהות עם מפלגה דתית-תורנית שבראשה אנשים יקרים מהסוג של הרב רפי פרץ וחה"כ בצלאל סמוטריץ. הדתיות מפריעה להם, לא הימניות. לא במקרה קיים שיתוף פעולה פורה בין הליכוד לבין איחוד מפלגות הימין; שתי המפלגות לא מתחרות על אותו ציבור ולא מאיימות זו על זו. דווקא "הימין החדש" של בנט ושקד, ודווקא משום שאיננו מפלגה דתית, יכול להוות אפשרות רלוונטית עבור אותם שלושה-ארבעה מנדטים.

יש הסבורים שאין מקום לדאגה. לדעתם ניתן לסמוך על הערבים שידחו את התוכנית, אבל הסכמי אוסלו הוכיחו שאין מקום לאשליות האלה. אחרים סומכים על נבחרי הליכוד, אבל מאז ההתנתקות גם עליהם אסור לסמוך. אני הייתי שם אז, חבר מרכז הליכוד בזמן ההתנתקות, ועיניי ראו שרים נאמני ארץ ישראל קורסים תחת הלחץ משתפים פעולה. 

השאלה האם תקום לנו כאן יום אחרי הבחירות "קואליציית המאה" תלויה אם כן באפשרות לשכנע כשלושה-ארבעה מנדטים של בוחרי ליכוד לשקול בחירה אסטרטגית ומושכלת; להעדיף נתניהו מסונדל מימין, ולבחור ב"ימין החדש", במקום לתת לנתניהו צ'ק חופשי חתום "בלנקו".

זו משימה לא פשוטה, אבל בהחלט לא בלתי אפשרית. המשימה לעצור את "תוכנית המאה" של נתניהו וטראמפ אחרי שתוקם "קואליציית המאה" ותקדם אותה, תהיה הרבה יותר מסובכת. אילולא היה לנו היום את "הימין החדש", אופציה פוליטית כזו לא הייתה קיימת, וכולנו היינו יכולים כבר לעבור ללבוש כתום.