בסרט הזה כבר היינו

במקום הרב רפי פרץ וסמוטריץ' לא הייתי ממהר לסגור אם נתניהו ולהמליץ עליו לנשיא. המינימום הנדרש הוא חשיפת "תוכנית המאה" של טראמפ, כדי שלא נקנה חתול בשק.

בס"ד

י"ב בניסן, תשע"ט

(פורסם בערב שבת ב"מקור ראשון)

בזמן שדברים אלה נכתבים עדיין לא נגמרה ספירת קולות החיילים כך שהמצב עדיין פתוח, אבל מה שמסתמן הוא ממש בבחינת דה-ז'וו, חזרה כמעט מדויקת על הסיטואציה שנוצרה בעקבות בחירות 2009. לנתניהו הייתה אז ביד קואליציית ימין מובהקת כתוצאה מהבחירות ההן, ובכל זאת לא נחה דעתו.

להזכירכם, קדימה זכתה אז ב-28 קולות לעומת 27 של הליכוד, אבל גוש הימין היה גדול יותר. נתניהו מהר לאסוף את המלצות הגוש בכדי להוכיח את נצחונו. אחד מראשוני הממליצים הנלהבים היה יעקב כץ (כ'צלה), מנהיג האיחוד הלאומי, שנתניהו הבטיח לו הרים וגבעות, והוא הצהיר בפני הנשיא בלב שלם ובנפש חפצה על נתניהו כמועמד האיחוד הלאומי לראשות הממשלה. במקביל, ניסה נתניהו להכניס לקואליציה שלו את "קדימה", ואחרי שהדבר לא עלה בידו, ניסה אצל אהוד ברק ומפלגת העבודה.

בטור שכתבתי אז באתר "בשבע" (ונמצא עדיין באתר), הזהרתי את כצ'לה מהמלצה הנמהרת הזו: "נכונותו של נתניהו לקבל את האיחוד הלאומי לקואליציה היא רק ברירת מחדל למקרה שברק לא יביא לו את הסחורה", כתבתי. "הסיכוי שהאיחוד הלאומי ימצא עצמו מחוץ לקואליציה, הוא אם כן הרבה יותר מסביר." הסברתי אז שעדיף לאיחוד הלאומי למשוך את המלצתו לנשיא על נתניהו ולא "להמשיך בהתנהלות הסמרטוטית כגרורה חסרת משקל של הליכוד, לכסוס ציפורניים מתוך ציפייה שברק לא יצליח לצרף את "העבודה" לקואליציה...".

נתניהו אמנם לא הצליח לצרף את כל מפלגת העבודה דאז, אבל הביא לפרישת אהוד ברק עם חלק מנבחריה במסגרת סיעת "עצמאות", צרף אותם לקואליציה שלו, וזרק לאנחות את כצ'לה אחרי שהוא ספק את הסחורה. השתמש וזרק.

הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' חייבים להיות ערים לסכנה. נתניהו תמיד יעדיף קואליציה שבה מרכיב משמעותי מהמרכז או מן השמאל. לא רק שמרכיב של ימין אידיאולוגי הוא מבחינתו כאב ראש נוראי, אלא שהוא צמא ללגיטימציה, לתמיכה ציבורית רחבה ולגיבוי תקשורתי. זה היה נכון תמיד, אבל הפעם זה נכון שבעתיים.

שני הדברים העיקריים שעומדים לנגד עיניו של נתניהו בבואו להרכיב את הקואליציה החדשה שלו הם כתבי האישום שלו ותוכנית המאה של טראמפ. בשביל להעביר את תוכנית טראמפ הוא זקוק לתמיכה ציבורית רחבה, קואליציה יציבה שלא תלויה במפלגה קטנה כזו או אחרת, ולא פחות מכך – לגיבוי תקשורתי.

אותן סיבות שגרמו לו ב-2009 לחזר אחרי "קדימה" ו"העבודה", ולהכניס בסופו של דבר את אהוד ברק, קיימות גם עכשיו וביתר שאת. נתניהו זקוק אמנם להמלצות כל סיעות גוש הימין המסורתי שלו, אבל רק בכדי להוכיח לאנשי כחול-לבן שיש לו קואליציה בלעדיהם. ברגע שהדבר יוכח, הוא יעשה כול שביכולתו על מנת לצרף אותם. הליכוד וכחול-לבן יחד מהווים כשבעים מנדטים. קואליציה חלומית מבחינתו, ומה שחשוב יותר – בסיס פוליטי וציבורי רחב להעברת תוכנית טראמפ בכנסת ויישומה בשטח.

לא בטוח שכול מרכיביה של כחול לבן יצטרפו אליו, כפי שלא כל מרכיבי "העבודה" הצטרפו אליו בשנת 2009, אבל לא תהיה לו שום בעיה לפרק את כחול-לבן אם יהיה צורך. אדרבא. הוא ישמח מאוד אם יאיר לפיד יפרוש מהתנועה ויעדיף להיות ראש האופוזיציה, מה שיאפשר לנתניהו להכניס את החרדים במקומו, וכנראה לפחות גם את כחלון ולקבל את "קואליציית המאה" שלו על מגש של כסף. ייתכן גם שהוא יקים מידית את קואליציית הימין שלו, ייתן לבני גנץ לטעום כמה חודשים את שעמום האופוזיציה עד שזה יאות להצטרף לממשלתו.

זו התוכנית הפוליטית הסבירה ביותר של נתניהו. המלצה נמהרת של הרב פרץ וסמוטריץ' (או גם של בנט במקרה ש"הימין החדש" יעבור את אחוז החסימה) תאפשר לו אותה. מבחינת נתניהו זה יהיה בבחינת "השתמש וזרוק". בדיוק מהסיבה שנתניהו לא רצה את בנט לידו, הוא גם לא רוצה את סמוטריץ'.

במקום הרב רפי פרץ וסמוטריץ' לא הייתי ממהר לסגור אם נתניהו ולהמליץ עליו לנשיא. המינימום הנדרש הוא חשיפת "תוכנית המאה" של טראמפ, כדי שלא נקנה חתול בשק. ניתן להניח שנתניהו מכיר אותה ויכול לחשוף בפני פרץ וסמוטריץ' את פרטיה. לחילופין הם יכולים לומר לנתניהו שהם ממתינים עם ההמלצה לנשיא עד שטראמפ יפרסם את פרטי התוכנית, וזה יהיה מהר מאוד. עד אז עדיף שלא תהיה לנתניהו קואליציה ויהיה המחיר אשר יהיה. ההתמודדות עם תוכנית המאה – במידה והיא אכן בעייתית – תהיה עכשיו ובדרך זו הרבה יותר קלה מאשר אחרי שנתניהו יקים עבורה את "קואליציית המאה" שלו.