יום ראשון, 5 בינואר 2014

אביגדור ליברמן ומשאל העם


בונוס משולש: יהיה משאל עם; ליברמן העביר את כל ערביי ישראל לצד של מתנגדי ההסכם המדיני; וגם פינה את השטח לאישיות אמונית שתעמוד בראש מתנגדיו. תסריט עלייתה של הנהגה אמונית בעקבות משאל העם הופך סביר יותר


בס"ד                                                                                                          ד' בשבט, תשע"ד

"ללא חילופי שטחים ואוכלוסיות לא אתמוך בהסכם שלום. זה יהיה התנאי הבסיסי שלי", הבהיר היום שר החוץ ליברמן. הוא הסביר כי לא מדובר בטרנספר, "זה לא כמו בהתנתקות, במקרה של חילופי שטחים, אף אחד לא מגורש. רק הגבול יזוז לכיוון מה שהיום פחות או יותר כביש שש" (ע"פ ערוץ 7).
במאמר שפרסמתי בבלוג זה לפני כמה חודשים ("רגע ההכרעה ממשמש ובא", 1 בספטמבר 2013, שפורסם יומיים לפני כן גם בעיתון "מקור ראשון"), הערכתי שאנו עומדים בפני משאל עם על הסכם שלום; הנחתי שכ-20% מהנשאלים – ערביי ישראל – יצביעו בעדו כאיש אחד, וקראתי לציבור לשקול בחיוב השתתפות במשאל, למרות הנתון האמור, באשר יש בו סיכוי להכרעה היסטורית בהנהגת המדינה – עלייתה של הנהגה אמונית. לגבי עמדתו של שר החוץ אביגדור ליברמן כתבתי: " שאלה גדולה היא מה תהיה עמדתו של אביגדור ליברמן בנושא, אבל כרגע נשאיר אותה פתוחה, אם כי יש לה משמעות רבה".
עתה מתבהרת התמונה, והיא מפתיעה ובלתי צפויה: ליברמן תומך בהסכם, אך מתנה זאת בחלופי שטחים, וגם – מה שמשמעותי מאד – חילופי אוכלוסיות. מאות אלפים מערביי ישראל יסופחו למדינה הפלשתינאית. האזור שממזרח לכביש שש וכביש נחל עירון, יעבור לידי הרשות הפלשתינאית, על יושביו.
משמעות הדברים היא כפולה: מכיוון שמדובר בשטחים בריבונות ישראלית, מחייב החוק הנוכחי משאל עם. אבל, שימו לב, חלום הביעותים הגדול ביותר של ערביי ישראל – ויתור על אזרחותם הישראלית, על מנת לחבור ל"בני עמם" ומדינתם – עומד להתגשם. נעזוב כרגע את צביעותם האינסופית. המשמעות היא שערביי ישראל יצביעו כאיש אחד כנגד ההסכם. כלומר, למתנגדי ההסכם צפוי בונוס של כ-20%, עוד לפני פתיחת הקלפיות.
נכון אמנם שרעיון זה כשלעצמו יביא להגברת התמיכה בהסכם השלום בקרב אזרחי ישראל היהודים, אבל תהיינה להם גם הרבה סיבות טובות להתנגד לו, ועל כל פנים, ניתן יהיה לנסות לשכנע אותם בכך, ואין זו משימה בלתי אפשרית.
הן שר החוץ האמריקאי קרי, והן נתניהו, יבלעו את הצפרדע של ליברמן. הם יודעים שליברמן לא עשוי מהחומר של נתניהו והוא יתעקש. שניהם זקוקים לו מאד בשורות מחייבי ההסכם, ולא רוצים לראותו מצטרף לשורות מתנגדיו. כמעט ניתן לומר שזו דרכו לטרפד את ההסכם.
מאותה סיבה בדיוק – צרכי התמיכה הפוליטית – יסכימו שניהם, ובעיקר נתניהו, לעצם קיומו של משאל העם. נתניהו חושש ממרד כללי בליכוד, ולעלה התאנה של משאל העם הוא זקוק על מנת לספק לשריו אליבי לרדת מן העץ.
עוד עובדה משמעותית: במאמר הנ"ל שרטטתי את קווי החזית הפוליטית בין מתנגדי ההסכם ומחייביו. מכיוון שאני רואה באפשרות לניצחון במשאל העם סיכוי למנוף למהפכה אמונית, כפי שהסברתי שם, היה חשוב לי שליברמן לא יהיה זה שמוביל את ההתנגדות. מוביל ההתנגדות חייב להיות, לפי התסריט שציירתי – אישיות אמונית; ניצחון במשאל יקרב אותו לניצחון בבחירות שייבאו בהכרח אחריו, במידה ונתניהו יפסיד בו. כרגע כפי שנראה, ליברמן פינה את השטח. מברוק.


אין תגובות:

פרסום תגובה