מה בוער לג'ון קרי?

דווקא עכשיו, כאשר עומד בפני ישראל חלון הזדמנויות בלתי רגיל לפתרון בעיותיה המדיניות בדרכה היא ובכוחות עצמה, לוחצת עליה ארה"ב על מנת לקבע את הסכסוך ואת התלות שלנו בה.

בס"ד                                                                                                        ו' בשבט, תשע"ד

אחת השאלות העיקריות המתבקשות לאור המהלכים המדיניים המתנהלים בימים אלה, שאלה שעדיין לא ניתנה עליה תשובה מספקת היא: מה בוער לאמריקה לפתור את "הבעיה הפלשתינאית" דווקא עכשיו.

הלחץ המסיבי האינטנסיבי שמפעיל שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי, נראה לכאורה שלא בזמנו. המזרח התיכון עובר שינויים מפליגים; סוריה מהווה כרגע בעיה בינלאומית הרבה יותר דחופה; כך גם הגרעין האיראני. מצרים במשבר; המשטר בתורכיה איננו יציב; ירדן מועמדת טבעית להיות הבאה בתור בתהליך "האביב הערבי"; ערב הסעודית מאוימת על ידי איראן וחשה נבגדת על ידי ארה"ב; הכורדים תוססים. מה לכל הרוחות גורם לג'ון קרי להשקיע דווקא עכשיו את כל מרצו בהסכם בין ישראל לבין "הפלשתינאים"? למה הוא ואדונו אובמה אינם מוכנים להמתין מספר שנים עד התייצבותו של המצב.

התשובה לשאלה היא שהמצב הזה בדיוק הוא הוא הסיבה שדוחפת את הממשל האמריקאי למהר. קרי מזהה שבמצב הנוכחי עלולה ישראל להתעורר, להתעשת, לתפוס יוזמה ולפתור את בעיותיה בדרכה היא, ובעצם לברוח לאמריקאים מבין האצבעות. מדינת ישראל עשויה להשתחרר מהתלות האמריקאית דווקא משום שהמצב הנוכחי במזה"ת מהווה מבחינתה "חלון הזדמנויות" נדיר ופותח בפניה אפשרויות שלא תחזורנה לפתור את בעיותיה בעצמה.

שערו בנפשכם שמחר מכריזה ישראל על החלת ריבונותה על כל שטחי יהודה והשומרון באופן חד צדדי, כפתרון הבעיה הפלשתינאית (בין אם תוך מתן אזרחות לתושביהם הערבים, בין אם לאו). סוריה לא יכולה להגיב. כך גם מצרים, אבל לא נראה כרגע שהדבר יטריד אותה. מצרים של הגנרל סיסי, שנבגדה על ידי ארה"ב, וכנראה תלויה בימים אלה, בין השאר, גם בשיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל כנגד החמאס ו"האחים המוסלמים", לא תנקוף אצבע. ערב הסעודית, שגם היא נבגדה על ידי ארה"ב, ולה שיתוף אינטרסים (וכנראה גם שיתוף ביטחוני) עם ישראל, כנגד אירן, ועל כל פנים עסוקה בהישרדותה היא מול תהליך "האביב הערבי" - לא תזיל דמעה. החיזבאללה קבור מעל לראשו במלחמה בסוריה. אירן לא תעז לתקוף עכשיו משום שהיא זקוקה לזמן ולשקט בכדי להשלים את ייצור הגרעין ותקיפה כזו תיתן לישראל את כל הסיבות והתירוצים לתקוף סוף סוף את מתקני הגרעין שלה. גם תורכיה של ארדואן במשבר. ירדן? לא יהיה גורם במזה"ת שישמח יותר ממנה על חיסול הבעיה הפלשתינאית, שמאיימת על משטרה, לא פחות מאשר על ישראל.

הפלשתינאים? הרוב הדומם יברך על המצב (ראו כמה חוששים ערביי ישראל מהאפשרות שמועלית בימים אלה שהם יועברו לריבונות פלשתינאית במסגרת חילופי שטחים ואוכלוסיות), ועם השאר, שיתעקשו להילחם בנו, אנחנו ממילא מתמודדים גם היום, וגם אם נידרש למאמץ גדול יותר – נדע לעמוד בו.

מה, אם כן, מפריע לישראל לנקוט יוזמה עצמאית לטובת האינטרסים החיוניים שלה? אירופה? ארה"ב? מבחינה כלכלית נמצאת ישראל במצב הטוב ביותר מאז היווסדה, והיא תוכל, אם תהיה נחושה, לעמוד בסנקציות כלכליות, אם תופעלנה כנגדה. ישראל תזכה אמנם גם לגינויים ואיומים מדיניים וכדומה – כפי שהיה למשל אחרי תקיפת הכור בעירק – אך תהיינה תמיד מדינות שדווקא ישראל חזקה עצמאית ובוטחת תהיה מבחינתן בעל ברית נחשק. העולם מעריך כוח ועוצמה ולא התנהלות סמרטוטית.

על מה ארה"ב משלמת לנו?

בכדי להבין מהו האינטרס של ארה"ב במזה"ת, ומדוע היא מממנת את ישראל במליארדי דולרים במשך עשרות שנים, כדאי לצטט את דברי שבתי בן דב (שנכתבו בשנות ה-50) בנידון: "האינטרס "המערבי" הוא כי המדינה תתקיים בתנאים כאלה אשר מעצם טבעם תהא בהם סכנה מתמדת לקיומה, ואשר כדי להעביר מעליה את הסכנה הזאת היא תצטרך לוותר על כל רצון ריבוני להתפתחות חופשית, להחניק בקרבה במו ידיה כל הרגשה של אדנות על גורלה ולשרת מטרות זרות ורחוקות, אשר לה עצמה אין שום עניין בהן".

"מהו אותו האינטרס הריבוני המשותף שיש לה [למדינת ישראל] ולאמריקה, ואשר כדי לחזק אותה בו מבזבזת עליה אמריקה את כספה? ...אכן, עניינו של "המערב" הוא לקיים את מדינת ישראל ולמנוע את חיסולה בידי שכניה; אך אין צריך לומר שזהו רק צד אחד באותו האינטרס "המערבי" הכללי, אשר צדו השני הוא כי גם המדינה לא תקדים ותחסל את שכניה בעצמה, ואשר בהיקפו השלם הריהו מתבטא בדאגה שלא יתגבר במזרח התיכון יתר-על-המידה אחד היסודות המקומיים, אשר בעצם מהותו יהא טבוע רגש חירות ואדנות לגבי האזור, רגש הפוסל מעיקרו את ניצול האזור למטרות אסטרטגיות זרות. ...עניינם של דאגה זו ואינטרס זה הוא לחלק את הכסף ואת הלחץ האמריקאי בין הגורם הישראלי והגורם הערבי שווה-בשווה (באופן יחסי), תוך הקפדה על כל כללי הצדק והיושר, לפי הצורך [ההדגשה במקור], כדי לחזקם זה כנגד זה וכדי לאיים בהם זה כנגד זה, למען לא יחדלו גם שניהם להיזקק הן לכסף והן ללחץ – וממילא לא יעשו כלום כדי לפרוץ את מעגל הקסמים, וממילא לא יהינו לסרב לכל בקשה אדיבה ש"המערב" באמת עשוי להיות מעוניין בה" (כל כתביו, כרך שני, "גאולת ישראל במשבר המדינה", עמוד 260).

 ארה"ב איננה חפצה בפתרון הבעיה הפלשתינאית, מאותה סיבה בדיוק שלא חפצו בו מדינות ערב במשך עשרות שנים. הוא משמש לה כסיבה להתערבות מתמדת – תיווך, שיסוי וסכסוך – שמבטיחה לה שכל הצדדים יהיו זקוקים לה בכל רגע נתון. ארה"ב מבינה, כמו שכל בר דעת מבין, שהקמת מדינה פלשתינאית תנציח את הסכסוך ולא תפתור אותו, ולכן תנציח גם את תלותם של כל הצדדים בה דווקא – וזהו בדיוק האינטרס שלה.

כמובן, גם ארה"ב מבינה שאין היום בישראל הנהגה שמסוגלת לקבל החלטות עצמאיות ולעצב את המציאות המדינית שלנו על פי האינטרסים הגיאופוליטיים היסודיים והשאיפות ההיסטוריות והערכיות שלנו. אבל ארה"ב מבינה גם שמצב זה עשוי להשתנות. עם ישראל עשוי לפקוח את עיניו ולהעלות מתוכו הנהגה משוחררת, וזו עשויה להוציא לפועל את מה שמתבקש כל כך מבחינת ישראל.

ארה"ב חפצה אמנם בקיומה של מדינת ישראל, אבל כמדינה קטנה, חלשה ומסוכסכת בתוך עצמה, מדינה שתהיה תלויה לחלוטין בארה"ב, מדינה שתמשיך להיות זקוקה להגנתה הביטחונית והמדינית. האפשרות שהסכסוך ביננו לבין הפלשתינאים ייפתר על ידי נקיטת יוזמה מדינית עצמאית וחד צדדית של ישראל, משמעותה זקיפת קומה מוסרית והשתחררותה של ישראל מהתלות האמריקאית וזהו בדיוק החשש הגדול של ארה"ב. לכן, דווקא עכשיו, כאשר עומד בפני ישראל חלון הזדמנויות בלתי רגיל לפתרון בעיותיה בכוחות עצמה, לוחצת עליה ארה"ב על מנת לקבע את הסכסוך ואת התלות שלנו בה.