יום שישי, 8 בנובמבר 2013

תג המחיר של הבלבול

קומץ הנערים פורעי החוק מהיישוב בת עין הם קורבנות עיוות אידיאולוגי המחנך לשנאת ערבים כביטוי ליראת שמים ואהבת ישראל


                                                      
בס"ד                                                                                                                  ה' בכסלו, תשע"ד                                   

בשבוע שעבר הותקף נהג משאית ערבי – וחייל שכנראה נחלץ לעזרתו ורוסס בגז פלפל – על ידי שני "רעולי פנים" ליד שער הישוב בת עין. עד עתה לא אותרו התוקפים, כך שייתכן, תיאורטית, שהם כלל לא תושביו. אבל באמת אין לכך משמעות. תושבי בת עין מכירים היטב את התופעה: חבורת נערים שתוקפת ערבים, רודפת חיילים ומציקה אף לתושבים מן הישוב, על רקע אידיאולוגי. 
לא מדובר בנוער של בת עין אלא בקומץ נערים מהישוב. מוקד התופעה הוא בילדיהן של מספר משפחות שניתן לסופרן על פחות מאצבעותיה של יד אחת.  
התופעה עצמה לא צמחה בישוב, למרות שיש לא מעט סיבות לכך שהיא צצה גם בו; היא "ייבוא" של תפיסות אידיאולוגיות שהתפשטו בשנים האחרונות ביש"ע – "תג מחיר" וחוגים השייכים או המגבים את האידיאולוגיה הזו.
בבת עין מתגוררות כ-200 משפחות, כך שמדובר בקומץ זעיר שפועל על דעת עצמו בניגוד לדעתם של רוב תושבי הישוב, תוך גרימת נזקים במעמד המוסרי, באווירה, בתדמית, בביטחון, בכספים ועוד.
לגבי המקרה האחרון לפחות, גם אם לא אותרו עדיין חשודים, עצם העובדה שאפשר להניח בסבירות גבוהה שהיו אלה נערים מהקבוצה הנידונה – מחייבת ברור מעמיק.
כאחד מוותיקי וראשוני הישוב, מוטל גם עלי להכות על חטא. הכרנו את הבעיה, אבל חשבנו שהיא תיפטר מאליה. עכשיו לא נוכל עוד להמשיך להתכחש לחובתנו. הדבר עבר כל גבול.
במוצ"ש האחרון התכנסה פגישת חברים דחופה בכדי לדון בתופעה ובדרכי פעולה אפשריות למיגורה. כרגע נבדקת האפשרות להרחקת שתי משפחות שילדיהן הן מוקד התופעה, מן האגודה ומן הישוב.
ייתכן שהבירור יועיל גם לחוגים רחבים יותר. אני עצמי נמנעתי מלדון באופן ציבורי בתופעת "תג מחיר", למרות שהיו ברורים לי הן הבעייתיות שלה והן מקורה הרעיוני. עכשיו, כך נראה, גם לצו זה אינני יכול להתכחש.

לטהר את האמונה

הביקורת הציבורית הנמתחת על הישוב, הן בחוגי יש"ע והן בציבור הכללי, היא בהחלט במקומה. אם נתעלם מהתגובות האוטומטיות של שונאי מתנחלים מקצועיים, הרי הביקורת של "עמך ישראל", שחש סלידה מהתנהלות זו, הן ביחס לתקיפת החייל והן ביחס לתקיפת הערבים, היא מתנה מן השמיים.
עם ישראל מרגיש, ובצדק, שלא יעלה על הדעת שלאומיות ישראלית כרוכה בשנאת זרים; שאם הדבקות בארץ ישראל, באומה הישראלית, בתורתה ובכל שאר האידיאלים שלה, נובעת, מחייבת או כרוכה בשנאת זרים – גם אם אלו הערבים, שאיתם יש לנו מלחמה על הארץ – הרי זו דבקות מסולפת. ביודעין או שלא ביודעין, הוא תובע מאתנו לטהר את האמונה. 
הרב קוק כותב בספר "אורות": "אהבת ישראל מחייבת אהבת כל האדם, וכשהיא מטביעה שנאה לאיזה חלק מן האדם הוא סימן שלא נטהרה עדיין הנשמה מזוהמתה" (עמוד קמ"ט).
שנאת זרים היא חלק אינטגרלי מהלאומיות האירופית. מכיוון שאין לה תוכן פנימי עצמי, היא זקוקה לזרים, לאויבים, ל"אחרים", בכדי ליצור את הסולידריות ו"היחד" הלאומי. אירופה הכירה בשטחיות הרעיון הלאומי שלה, ובאסונות שהוא הביא עליה, והחלה לנטוש אותו.
הלאומיות שלנו, לעומת זאת, היא אידיאל מלא תוכן. היא איננה זקוקה לשנאת זרים לשם פרנסתה. נהפוך הוא, כל כולה מיועדת לתיקון האנושות במלואה. אם זקוק מישהו לשנאת זרים לשם הגדרת, ביטוי או פרנסת הלאומיות הישראלית שלו, "סימן שלא נטהרה עדיין הנשמה מזוהמתה"; אות הוא שגם אהבת ישראל שבו משובשת. לא רק ששנאה כזו מתדרדרת במהירות לשנאת חיילים, צה"ל והמדינה, אלא שאלו שני צדדים של אותו מטבע.
הערבים הם אויבנו; אנו נאבקים עמם על ארץ ישראל. את המלחמה הזו יש לנהל בעוצמה, בגבורה, בתקיפות, בנחישות, בביטחון מלא בצדקתנו, במסירות נפש ובאמונה שלמה. לא בשנאה! השנאה היא חולשתם של אלה שאינם מסוגלים לבסס את הדבקות הלאומית הישראלית שלהם על התוכן החיובי שלה.  
הרציונל של שיטת "תג מחיר", כאילו כל כוונתה היא להעסיק ולהרתיע את צה"ל, ולא פגיעה לשמה בערבים, הוא תרמית עצמית. בפועל היא מחנכת לשנאה ומטביעה אותה בנפש.

אין לנו בעיה עם הערבים

יתר על כן. אין לנו כלל בעיה עם הערבים. יש לנו רק בעיות עם עצמנו, בתוך החברה הישראלית – ופנימה. כוחם של הערבים הוא השתקפות של חוסר היכרותנו את עצמנו, את התוכן המיוחד של הלאומיות הישראלית. ברגע שנחזור לעצמנו – ואנו נחזור – יימוגו בפנינו הערבים, כפי שהיה בעבר.
המשותף לחוגי "תג מחיר" ולשמאל הוא הקניית מציאות וממשות להתנגדות הערבית לשיבת ציון. אבל כל מי שעיניו בראשו, מבין שהפלשתינאים אינם אומה, שאין להם שום ממשות היסטורית, וכל תפקידם ההיסטורי הוא להחזיר אותנו אל עצמנו.
חולשתם של המדינה בכלל ושל צה"ל בפרט במאבק מול הערבים על הארץ אמנם בלתי נסבלת וזועקת לשמים, אבל היא לא תפטר על ידי יוזמות פרטיזניות פרטיות. הבעיה היא בתודעה הלאומית, בחוסר הכרת עם ישראל את מהותו, ואותן צריך לרומם.
אין כל זה אומר שאין חובת זהירות, שמירה, התגוננות ואפילו יצירת הרתעה לפעמים – אפילו פרטיים – במאבק היומיומי מול האויב הערבי בשטח. אבל כל זה חייב לבוא מהראש – בצורה מושכלת, עניינית, קרת רוח ומדודה – לא מרגשות שנאה ותוהו. וכל זה איננו קשור לערבי סתמי עובר אורח.
גם לערך של "עבודה עברית" ישנה חשיבות רבה, אבל משמעותו היא החיובית: הפשלת שרוולים לשם סיקול אבנים, לא לשם זריקתן.
מי שעבורו ההיאחזות ביהודה והשומרון, בתורה, באומה, או בכל אידיאל ישראלי אחר, תשובה וגאולה למשל, כרוכה בעיקר ב"לכסח לערבים את הצורה" – איננו מבין את מהות הגאולה.

בלבול בין שתי דרכים

הטעות הזו איננה מקרית. היא נובעת מבלבול מובהק בין שתי דרכים בגאולה – גאולה בדרך ניסית, מהשמיים, וגאולה בדרך הטבע. לכל אחת מהן הגיון משלה, כל אחת מהן פועלת פעולה חיובית כשלעצמה והן משלימות זו את זו. בתנאי שלא מערבבים ביניהן.
הדרך הניסית, המטאפיזית, שבדור האחרון באה לידי ביטוי בולט בתנועת חב"ד, רואה את תפקידה בברור מרחוק. היא איננה יורדת אל תוך המציאות הישראלית הציונית – הציבורית – על מנת לפעול בתוכה ולבררה מבפנים, אלא מקרינה עליה מבחוץ. לכן היא עוסקת, בעיקר בפרט; לא בממד הציבורי.
הדרך השניה היא זו של הרב קוק וממשיכי דרכו, והיא בנויה על הנחות יסוד של "גאולה בדרך הטבע". קימעא קימעא – לא "משיח עכשיו". זוהי הדרכה שיורדת אל תוך המציאות המסובכת על מנת לברר את תהליך שיבת ציון מתוכו. מבפנים. זהו הגיון אחר. העיסוק בשאלות הציבוריות – צבא, גיוס, מדינה, ממלכתיות, עצמאות, ארץ ישראל, היחס לערבים וכדומה – מחייבת עקרונות והנחות יסוד אלה, שרק הן מאפשרות את תיקון הציבוריות הישראלית מתוכה.  
לב השיבוש של חוגי "תג מחיר" ומקורות השראתם, הוא בניסיון לפעול בתוך המציאות הציבורית הישראלית על יסוד הנחות העבודה של שיטת "הגאולה הניסית". כשמצטרפות לכך גם מסורת התקיפות הידועה של אדמו"רי חב"ד, שאפיינה את התנהלותם מול הצארים ברוסיה, ואף אתוס המחתרות העבריות במלחמתן מול הבריטים, וכל אלה מיושמות כאן ועכשיו כנגד מדינת ישראל, צה"ל, ולהבדיל, הערבים, מחוץ להקשרן, בסוגיה מסוג שונה לחלוטין – כאילו מדינת ישראל היא שלטון הצארים וצה"ל הוא הצבא הבריטי – בצורה ילדותית, חסרת סבלנות, רגישות והגיון, התוצאה המתקבלת היא "פיל בחנות חרסינה". עוצמה אדירה של אידיאליזם ישראלי, טעון במתח משיחי עמוק - שחיוביים כשלעצמם - שמנסה לטפל בידיים גסות במציאות שמחייבת טיפול בקרן לייזר מדויקת, עדינה וממוקדת.

קומץ הנערים של בת עין הם קורבנות הבלבול הנורא הזה.



 

     




17 תגובות:

  1. יישר כח מוטי! רשומה נוקבת וחשובה מאין כמותה.
    ההמשך חייב לבוא - תיעול האנרגיות הבוערות של הנוער לאפיקים יצירתיים ובונים.
    ולא אמרתי מילה על מנהיגות.

    השבמחק
  2. בלבול בין שתי דרכים.
    והמבולבלים היחידים הם רק קומץ הנערים של בת עין?
    ורק דרכה של חב"ד תרמה לבלבול?
    תמהני.

    אלכס לכיש (לא רואי לוי)

    השבמחק
  3. אלכס. לא בדרכה של חב"ד הבעיה, אלא באלו שמפעילים אותה בציבוריות הישראלית. והם, כאמור בפנים, אינם רק קומץ הנערים מבת עין.

    השבמחק
  4. בצלאל ברנדויין9 בנובמבר 2013 בשעה 23:37

    יישר כח רבי מוטי...
    אני שמח ומעריך את התייחסותך אל המקרה המוזכר, חשוב מאוד שישנם קולות מתוך הישוב עצמו המתייחסים לתופעה הזו ומבקרים אותה.
    אני לא בטוח בסיווגך את הלאומיות היהודית כשונה במהותה ממחלותיה של הלאומיות האירופית, זו סברה יפה ומשאלת לב אך בראי ההיסטוריה ובפועל הדבר נראה שאינו כך... חשוב מאוד שקולך זה ישמע, ולעניות דעתי, הפתרון של סילוקן של שתי משפחות מהיישוב אינו פתרון אמיתי לבעיה, אלא בריחה מהאחריות הישובית והקהילתית של מנהיגי היישוב. כאשר ישנה פגיעה באדם בקרבת היישוב על פרנסי ומנהיגי היישוב מוטלת החובה לדאוג שמצב זה לא ישנה. במציאות, המבוגרים האחראים מעודדים את הלך הרוח האנטי ערבי, הנוער קולט זאת כפי שציינת לעיל שזהו עיקר היהדות ואזי התוצאות ברורות... על מנהיגי הישוב לעשות חשבון נפש, לנסח לעצמם מהי תפיסתם החינוכית - תורנית - חברתית בהקשר הנידון, לרדת אל העם והנוער וליצור דו שיח אמיתי.
    כנראה זה לא יקרה...

    השבמחק
  5. ישר כוח למוטי על הכתבה ולבצלאל: קצת אופטימיות שנובעת מאמונה בתהליך ובאנשים שנמצאים בתוכו לא תזיק...

    השבמחק
  6. אשמח לשמוע התייחסות למעשי דוד ושמשון בהקשר זה. שוב ושוב אני שואל שאלה זו את מבקרי "תג מחיר"; מעולם לא שמעתי תשובה רצינית.

    כמו כן, הרעיון שמעשי "תג מחיר" מונעים על ידי שנאה הוא רעיון מוטעה. הוא נובע מחשיבה שמאלנית שאינה מסוגלת להבין, לא כל שכן להכיל, פעולה נחושה שאינה נובעת מזעם או שנאה. משום כך הביטוי השמאלני/אירופאי/נוצרי "רצח בדם קר".

    רבות יש עוד להרחיב על כך, אבל בתור התחלה אני חוזר על שאלתי לגבי דוד ושמשון.

    דני חלמיש

    השבמחק
    תשובות
    1. דני.
      בזמן שמשון לא היתה מדינה. ובאשר לדוד, שים לב עד כמה הוא הקפיד בכבודה של מלכות, למרות הכל.

      מחק
    2. מאחר שבזמן דוד היתה מלכות, הרי שאין זה ממין הענין כלל ועיקר. כמו כן, אינני מבין מה הקשר בין כבוד למלכות לבין הענין המדובר, לא כל שכן לנושא של "תג מחיר" באופן כללי.

      דני חלמיש

      מחק
    3. דני
      אחד מעיקרי הבקורת על תג מחיר היא לגבי שאלת הממלכתיות. האם מלחמתנו עם הערבים היא מלחמתם הפרטית של יהודים כאלה או אחרים, או מאבק שלנו כאומה כנגד ההתנגדות הערבית לשיבת ציון.
      מכאן נובעת מחלוקת על מי מוטל לנהל את המלחמה הזו, על הציבור או על הפרטים.
      ואם הציבור - הממשלה, צה"ל - לא מנהלים את המאבק כנדרש, האם "איש לאהליך ישראל" וכל אחד דואג לעצמו, או שפועלים לתיקון התודעה, והפעולה , הציבורית.

      מחק
    4. לא זו המטרה של "תג מחיר", אלא שינוי התודעה באמצעי של פעולה אישית.

      ברור לכולם שריסוסי גרפיטי וכדומה לא ינצחו שום אוייב.

      אם אתה רוצה להתייחס לנושא ברצינות, אנא התייחס לרעיון ולא לשיטת הקידום שלו - הדבר דומה לטענה כי אין שום טעם בהפגנה כנגד הגירוש, בגלל שאחרי ההפגנה נשארו פליירים על הרצפה.

      דני חלמיש

      מחק
  7. מוטי, בגדול אני מסכים עם הכיוון שלך. אבל משום מה אינך מטיל את כובד האחריות על שלטונות המדינה שאינם ממלאים את החובה הכי בסיסית שלהם - שמירה על החוק בצורה שויונית ושמירה על ביטחון האזרחים. ברור שדווקא היעדר הדברים הבסיסיים הללו גורמים לאזרחים המאוכזבים לקחת חוק בידיים.
    חוסר נקמה לאומית (מלשון הקמה), התרפסות בפני "יורשי הארץ" כביכול, שפל וביזיון לאומי בהכרח מוליד קנאים. זה מאוד טבעי ומעיד על בריאות האומה.
    כל זה הזכרת בפסקה אחת קצרה ללא הטלת האחריות על המדינה.
    אינני יודע מה קורה כרגע בבת עין, וייתכן שהתושבים מרגישים מאויימים בגלל אותו קומץ המשפחות. אבל התוקפנות ללא כל סייג, איתה יצאת נגד המשפחות הללו, הזכירה לי הליכי משפט פומביים בברה"מ נגד היהודים שהחליטו לעלות ארצה, כאשר כל חבריהם לשעבר פתאום התרחקו מהם והאשימו אותם בבגידה.

    השבמחק
    תשובות
    1. בהחלט ציינתי את רפיסות המדינה וצה"ל, אבל עדיין זה אינו מצדיק פעילות פרטיזנית. הבעיה שלנו, כאמור, איננה הערבים, וממילא נקמה בערבים - על חולשת האומה - איננה בריאות.
      מה שקורה כרגע בבת עין הוא שהוחלט באסיפת חברים שלא להוציא את המשפחות האמורות מהישוב, אלא לטפל בתופעה בדרכים אחרות.

      מחק
  8. שוב - השאלה היא איפה לשים דגש. על אפס סובלנות כלפי הפעולות הפרטיזניות או על התנהגות המדינה הלא אחראית ובלתי נסלחת. אתה העדפת להתרכז על העיורים, להם שמו את המכשול. טענתך שאסור לעיורים להיכשל למרות המכשול.
    כמו שכתבתי, עקרונית אני מסכים שהעיורים חייבים להיפקח. אבל לדעתי, מאוד קשה לבוא בטענות לאנשים, אותם שמה המדינה במצב בלתי אפשרי.

    השבמחק
  9. א. ישנם עוד כמה מתיישבים שמתגוררים ביש"ע, הם לא מאבדים את הסבלנות. הם הוכחה שזה לא "מצב בלתי אפשרי". מי שלא מסוגל לאתגר של התישבות ביש"ע, בתנאים של חולשת הממשלה וצה"ל, לא צריך ליטול חלק במשימה.
    ב. ובכל מקרה - מה עוזר "כיסוח ערבים" לפתרון חולשת הממשלה?!

    השבמחק
    תשובות
    1. שלום מוטי,
      בשביל שנינו זה "מצב אפשרי". אבל יש אנשים עם סף הרגישות להשפלה לאומית נמוך יותר.
      אגב, רגישות הנפש להשפלה לאומית איננה פונקציה של התגוררות ביש"ע. ולאו דווקא המתיישבים בלבד מבצעים פעולות "תג מחיר". (אינני מתכוון כרגע לערבים שהם החשודים העיקריים בפעולות כאלה.) כל אדם שנפשו חרדה לכבוד האומה, ללא קשר למיקום מגוריו, יכול להרגיש דחף פנימי שיגרום לו לקחת את החוק בידיים.
      השלטון צריך להיות מספיק אחראי ודמוקרטי כדי לתת לאזרחים לבטא את מצוקתם בצורה חוקית. כאשר השלטון חוסם את הדרכים החוקיות (למשל, בעזרת אכיפת חוק מגמתית), סכנת הפעולות הפרטיזניות גדלה, והמדינה אינה יכולה לבוא בטענות.
      ב. "חולשת הממשלה וצה"ל" היא בעצם חולשת כל האומה. בהיעדר דרכי השפעה יעילות יש אנשים שמנסים "לחנך" את האומה דרך פגיעה באלה שמוגדרים אצלם כאויבים.
      כאן אני חייב שוב לציין שאני מסכים עם טענתך שהדרך הזו היא התוצאה של בלבול ועיוות במידות הנפש שדורשות תיקון.
      לגבי "לא ליטול חלק במשימה" - אתה בעצם מציע להם לוותר על ייעודם כמו שהם תופסים אותו. יש יותר סיכוי לתקן את מידות הנפש שלהם מאשר לשכנעם לוותר.

      מחק
    2. שלום ? (אגב, אשמח לענות לשם)
      א. אתה מדבר על המצוי - "דחף פנימי" וכדומה - וההסבר שלך לדחפים נכון. אבל אני מדבר על הראוי. איך אמורים לנהוג אנשים המודרכים ע"פ תורה, ולא על פי דחפים.
      ב. ישנם דרכים יעילות, אלא שהן דורשות סבלנות ואורך רוח.
      ג. גם אני חושב שיש סיכוי לתקן. אבל זה לא המידות, אלא בעיקר המוחין, דרך החשיבה.

      מחק
    3. המטרה של "תג מחיר" אינה לפתור את חולשות הממשלה, אלא לשנות את תודעת העם.

      העובדה שיש דיעות אחרות אינה ראיה לטעות בגישה זו.

      גם אנשי הלח"י היו מעטים, וגם הם הושמצו ודרכם זכתה ליחס מזלזל. אבל את הבריטים גירשו הם (והאצ"ל), לא אנשי ההגנה המעשיים.

      מחק