משבר ההסברה לא נובע מסיבות טכניות אלה נעוץ בעומק התודעה שעל בסיסה שבנו לארצנו בדורות האחרונים. תודעה זו כוזבת ומופרכת ולא רק שאינה מסבירה את מהות קיומנו כעם בארץ ישראל, אלא שהיא מקור הכישלון ההסברתי.
בס"ד
(פורסם ב"מקור ראשון" בד' בתשרי, תשפ"ו (26.9.25))
הפיאסקו של מדיניות החוץ וההסברה הישראליות
מגיע בימים אלה לשיאו. בריטניה, קנדה ואוסטרליה הכירו השבוע ב"מדינה הפלשתינאית".
ההפגנות האנטי ישראליות בכול רחבי העולם מתגברות ובקרוב יוציאו אותנו לא רק
מתחרויות הספורט העולמיות אלא אפילו, רחמנא ליצלן, מהאירוויזיון. האופוזיציה
בישראל חוגגת את כישלונה המדיני וההסברתי של הממשלה; הביקורת המרכזית שלה עוסקת
בצדדים הטכניים של ההסברה הישראלית, בחסרונו של גוף-על לאומי שמרכז את כול הגורמים
העוסקים בהסברה בישראל או במחסור בתקציבים.
אבל משבר ההסברה לא נובע מסיבות
טכניות אלה נעוץ בעומק התודעה שעל בסיסה שבנו לארצנו בדורות האחרונים. תודעה זו כוזבת
ומופרכת ולא רק שאינה מסבירה את מהות קיומנו כעם בארץ ישראל, אלא שהיא מקור הכישלון
ההסברתי. האמת היא שאין לנו בעיה לא עם המציאות, לא עם הערבים ולא עם אומות העולם,
אלא רק עם עצמנו.
דוגמה מובהקת לתודעה הכוזבת הזו היא מגילת
העצמאות שמהווה עדות אופיינית לתודעת דור המייסדים. היא פותחת במילים "בארץ
ישראל קם העם היהודי...", ובזה פותחת את הפתח לכישלון ההסברתי שמלווה אותנו
מאז קום המדינה ובמיוחד מאז מלחמת ששת הימים. כי עם ישראל לא קם בארץ ישראל; הוא
קם ונהיה לעם ביציאת מצרים ובמתן תורה. את הפסוק "הסכת ושמע ישראל, היום הזה
נהיית לעם" שמענו עוד במדבר סיני לפני הכניסה לארץ. המולדת שלנו איננה ארץ
ישראל אלא עירק או מסופוטמיה ממנה יצא אבינו אברהם שהצטווה "לך לך מארצך
וממולדתך...". אין לנו זכויות בארץ ישראל אלא בעיקר חובות.
הסיבה שמגילת העצמאות מתחילה במילים הללו
היא כפיפותה למחשבה הלאומית האירופית של המאה ה-19 שלפיה זכותו של עם על ארצו
נובעת מעובדה שבטריטוריה ההיא הוא צמח התפתח ויצר תודעה לאומית. הטיעון הזה אמור
היה להסביר לעצמנו ולעולם מאין נובעת הזכות שלנו על ארץ ישראל. על בסיס
האידאולוגיה האירופית הלאומית הזו, אכן, יש לנו זכויות על הארץ, אבל מכיוון שישנו
כאן עם נוסף, פלשתינאי, גם לו יש זכויות. מכאן נובע באופן טבעי ומתבקש הפתרון של
חלוקת הארץ לשתי מדינות.
יתר על כן. המחשבה האירופית ההיא לא
מסוגלת להתייחס לאוסף גדול של אנשים אלא כעם ולאום. לכן, כשחלקו הבריטים והצרפתים
את המזרח התיכון אחרי מלחמת העולם הראשונה, הם חילקו אותו למדינות לאומיות. כך
נוצרו, כביכול, העם הסורי, או הירדני, או העירקי. אבל במציאות של המזרח התיכון אין
באמת עמים במובן האירופי. ישנם שבטים, חמולות, דתות כיתות והרבה כנופיות. ישנה
אפילו האומה הערבית הגדולה, אבל לא עמים וגם לא עם פלשתינאי. לכן "הפלשתינאים"
לא באמת רוצים מדינה משלהם אלא את המדינה שלנו.
הכישלון שלנו איננו נובע ממציאות מדינית
ובין לאומית מסובכת ומורכבת; הוא נובע מתודעה לא מבוררת. חזרנו לארצנו ועכשיו הגיע
הזמן לחזור גם לעצמנו. לחזור לחשוב בצורה ישראלית, במובן המקורי של במושג. לחזור
לתרבותנו, לערכינו ולמושגי מחשבתנו. לחזור לתנ"ך. אין מקור אחר להבנת והצדקת
קיומנו כעם בארץ הזו. לפי התנ"ך ארץ ישראל איננה המולדת שלנו אלא ארץ הייעוד
שלנו. בה אנחנו אמורים למלא את תפקידנו וייעודנו כעם בהיסטוריה האנושית.
צריך לחזור להסברה תנ"כית. הגיע
הזמן שנפסיק לנסות להסביר את עצמנו במושגי העמים ובמגרש שלהם. זהו כישלון מוכח. הגיע
הזמן להסביר את עצמנו במושגים שלנו ובמגרש שלנו.
כול דובר ישראלי שלא מסוגל להביא עמו לכול מפגש בינלאומי או ראיון באחת
מרשתות התקשורת בעולם את התנ"ך, להניח אותו על השולחן לפני שהוא מתחיל לדבר, לפתוח
אותו ולבסס את טיעוניו עליו, לא יוכל להסביר לעולם מי אנחנו ומה אנחנו עושים בארץ
ישראל.
אכן, יש רבים בעולם שהתנ"ך לא
מהווה עבורם בסיס מוסרי, אבל אותם גם ההסברה הרגילה שלנו לא משכנעת כפי שעינינו
רואות. לעומת זאת ישנם עדיין רבים בעולם שעבורם "הבייבל" הוא מקור סמכות;
אותם לפחות נוכל להעביר לצדנו. כך או כך, לפחות נדגול באמתנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה