לפיד רץ למרחקים ארוכים

לפיד בונה בתבונה, שלב אחרי שלב, בסבלנות רבה ובמשך שנים, כוח פוליטי מרכזי בשמאל הישראלי ואת עצמו כמנהיגו הבלתי מעורער. לפיד שואף להיות בנימין נתניהו של השמאל הישראלי.

 בס"ד

פורסם ב"מקור ראשון" ב- 28.10.22

אחת השאלות המעניינות במערכת הבחירות הנוכחית היא מהי מטרתו של ראש הממשלה יאיר לפיד בבחירות האלה. לכאורה שואף לפיד להקים ממשלה בראשותו, אבל גם הוא יודע שהדבר כמעט בלתי אפשרי. גם אם קואליציית נתניהו לא תשיג את 61 המנדטים המיוחלים, לפיד יתקשה מאוד להקים ממשלה. ככול שהדבר תלוי בו אין לו בעיה להיעזר באחמד טיבי ואיימן עודה, אם לא כחלק מהקואליציה הרי כתומכים מבחוץ, אבל גם הוא יודע שהסיכוי להקמת ממשלה כזו שואף לאפס. ייתכן שבני גנץ יהיה מוכן לשקול זאת, אבל אנשי הימין שברשימתו יתקשו להשלים עם מהלך כזה. מה עוד שממשלה כזו לא תוכל להחזיק מעמד ותתפרק בזמן קצר בדיוק כפי שקרה לממשלה הקודמת ומאותן סיבות.

השאלה מתחדדת לאור העובדה שלפיד לא מהסס לשתות קולות מהמחנה שלו. הוא מודע היטב לעובדה שהעבודה ומרץ נמצאות על גבול אחוז החסימה ולפחות אחת מהן עלולה שלא לעבור אותו, מה שיסכן את יכולתו להקים גוש חוסם לקואליציית נתניהו. בכול זאת הוא מנהל קמפיין כנגד שתיהן בדגש על מפלגת העבודה. שתי העובדות האלה מוליכות למסקנה שלפיד לא יכול לנצח במערכת הבחירות הנוכחית ומחזקות את השאלה לאן בדיוק הוא חותר.

התשובה נעוצה בהבנה שיאיר לפיד רץ למרחקים ארוכים. בימין יש נטייה לזלזל בו אבל מי שמתבונן באובייקטיביות במה שעשה לפיד מאז נכנס לשדה הפוליטי יודע שאין לזלזול הזה שום מקום. גם מי שלא מסכים לעמדותיו הפוליטיות לא יכול להתכחש לעובדה שלפיד בונה בתבונה, שלב אחרי שלב, בסבלנות רבה ובמשך שנים, כוח פוליטי מרכזי בשמאל הישראלי ואת עצמו כמנהיגו הבלתי מעורער. לפיד שואף להיות בנימין נתניהו של השמאל הישראלי.

הניתוח הזה מוליך למסקנה שלפיד לא חותר לנצח בבחירות הקרובות אלא רק ליצור לעצמו את הבסיס הפוליטי שיאפשר לו ניצחון והקמת ממשלה בהמשך. המטרה הראשונה שלו היא להגיע כמה שיותר קרוב לקידומת של 30 המנדטים, לקבע את עצמו ברמה הזו ולהפוך בכך ליריב שקול לחלוטין לליכוד. לכן אין לו בעיה להוריד את מפלגת העבודה אל מתחת לאחוז החסימה. בראייה לטווח רחוק מספיקה מבחינתו לגוש שהוא יוצר מפלגה אחת משמאלו. אם מחירה של השאיפה שלו לקידומת ה-30 מנדטים הוא נפילת העבודה, הרי הפסדו יצא בשכרו.

התוצאה הטובה ביותר שלפיד יכול לצפות לה היא כמובן שנתניהו לא יגיע ל-61 מנדטים והוא יוכל ליצור מולו גוש חוסם. אמנם במצב כזה סביר שלפיד לא יוכל להקים ממשלה, אבל אין לו צורך בזה. כבר עתה הוא ראש הממשלה. למערכת הבחירות הבאה, הששית, הוא יגיע כראש ממשלה מכהן שהציבור הרחב מתרגל לראות בו מנהיג לאומי בשל ולגיטימי לחלוטין, כמנהיג "גוש השינוי" וכמי שמסוגל להתמודד ראש בראש מול כול מנהיג מהימין. נתניהו הולך ומאבד מזוהרו בכול מערכת בחירות נוספת ולפיד מעריך שמהעמדה שהוא יוצר לעצמו הוא יוכל לנצח אותו במערכת הבאה. כל שכן במקרה שנתניהו יפרוש ויפנה את מקומו בראשות הליכוד לבכיר אחר מהמפלגה. במצב כזה מצבו של לפיד יהיה מצוין: ביום שאחרי נתניהו גוש הימין יתפרק והליכוד יעבור טלטלה עזה שלא תאפשר לו להעמיד דמות שתוכל להתמודד בקלות אם המעמד שיוצר לעצמו לפיד.

אבל גם אם קואליציית נתניהו תצליח להקים ממשלת ימין צרה, לפיד יוכל לבסס את העמדה הפוליטית שתאפשר לו ניצחון בהמשך. ממשלת ימין צרה לא תחזיק מעמד לאורך זמן. לא רק שהיא תיפול קורבן לכל חבר כנסת צדדי ולגחמותיו, אלא שהיא גם תעורר זעם והתנגדות עצומה משמאל. שוב חצי מהעם ירגיש שגנבו לו את המדינה, שהחרדים מנצלים אותו ושבן גביר וסמוטריץ' מוליכים אותה למחזות הזויים. קל יהיה להתסיס את חצי העם הזה כנגדה בדיוק כפי שקל היה להתסיס את חצי העם מימין כנגד הממשלה הקודמת. ימיה יהיו ספורים.

כמי שיעמוד בראש הקמפיין להפלת ממשלת הימין הצרה הזו, לפיד רק ימשיך להיבנות ממנה. לבחירות שאחרי כן, כך הוא מקווה, הוא יופיע כמנהיג הבלתי מעורער של גוש השמאל, יריב ראוי לנתניהו, כל שכן למי שיבוא במקומו בימין, יוכל למשוך לצדו מנדטים מן המרכז-ימין, מה שיאפשר לו לנצח בבחירות ולבסס את מעמדו כמנהיג לאומי. אם כן, לא הבחירות הקרובות עומדות בראש מעייניו של לפיד, אלא אלו שאחריהן. כל עוד הימין ממשיך להשתעבד למשפחת נתניהו, שלא להפיק לקחים ולסמוך על מזלו הטוב כמהמר בקזינו, שום דבר רציני לא עומד בדרכו של יאיר לפיד להוציא את תוכניתו האסטרטגית אל הפועל.