יום שישי, 20 במרץ 2020

מחאת הקורונה


הקורונה מאלצת אותנו בימים אלה לסגל אורח חיים מוזר ומשונה, מטורף ניתן לומר, אבל זוהי רק תגובת נגד קיצונית לאורח החיים הלא פחות מטורף שלו הורגלנו בעשורים האחרונים. הקורונה היא מחאה על יציאתנו מאיזון.


בס"ד
כ"ד באדר, תש"פ

את המגפה שמרעישה בימים אלה את עולמנו ראוי להגדיר גלובלית לא רק בגלל היקף התפשטותה, אלא גם נוכח אופייה ומשמעותה. הקורונה היא מחלת הגלובליזציה. כולנו מכירים את המצב של מחלה או שפעת רגילה מניסיונו האישי. כשאנחנו "משגעים" את הגוף שלנו באורח חיים בלתי אפשרי, הוא מוחה כנגדנו ומכריח אותנו להישאר שבוע בבית; משכיב אותנו, משבית אותנו וכופה עלינו לחזור לשפיות. כך קורה היום לגופו של "האדם העולמי".

אורח החיים המטורף שסיגלה לה האנושות בעשורים האחרונים גרם לגופה לצאת במחאה, ולהשבית את החיים הלא נורמליים שלנו. העולם הפוסט מודרני מעוצב במושגים כמו  "עולם ללא גבולות", "עיר ללא הפסקה", "כפר גלובלי", "24/7", "תרבות השופינג" וכדומה. מושגים אלה מאפיינים אורח חיים ומחשבה שלא הכרנו בעבר. ואת אורח החיים הזה משבית היום נגיף הקורונה, ומראה לנו בדיוק במה חטאנו.

ניכר שמגפת הקורונה קשורה בקשר ישיר לגלובליזציה, לתרבות ולאורח החיים הפוסט מודרניים. לולא הגלובליזציה היא לא הייתה מתפתחת ומתפשטת בקצב ובהיקף כאלה. כולנו עדים להעברתה המהירה באמצעות עולם התעופה והתיירות מיבשת ליבשת במהירות הבזק. המטוסים ושדות התעופה עצמם הפכו לחממת דגירה והדבקה. גם לשפעת "הספרדית", שתקפה את העולם בשנות מלחמת העולם הראשונה, היה אופי בינלאומי. עצם המלחמה ההיא הייתה סוג של "טירוף גלובלי", מה עוד שאירופה הייתה אז "כפר גלובלי" שבו צבאותיהם של רוב האומות התרבות באותו עידן היו מעורבים זה בזה בתנאים שהיוו כר פורה להפצת המחלה.

גם הנזק הכלכלי המידי ומערכות החיים המושבתות מעידים על משמעות המגפה הנוכחית. הנזק החמור ביותר שנגרם עד עתה הוא לתעשיות הבינלאומיות: טיסות, תיירות, מלונאות, קשרים בינלאומיים, קניונים וכדומה. "העונש" מעיד על "החטא" כפי שהתוצאה מצביעה על הסיבה.

הקורונה היא מחאה. מחאת גופו של האדם העולמי על שיגיונות החיים הפוסט מודרניים. וכמו כול שפעת, גם הקורונה משביתה אותנו ומחייבת אותנו לחזור לשפיות. האדם כבר לא יכול להמשיך להתרוצץ ולברוח מעצמו, ונאלץ להיכנס לבידוד שהוא גם התבודדות. האדם של זמננו, שחי בתודעה של "אני ואפסי עוד", שבטוח שהוא ברא את עצמו ושאין עוד מלבדו, נחשף פתאום לאמת קיומו הזמני, הרעוע, הרופף והחולף. מחאת הקורונה פורצת את התודעה העכשווית ומחייבת אותנו להתחבר לרבדים עמוקים יותר של הקיום. אנשים נאלצים לעצור את שטף ומרוצת חיי היום יום, ולהתחיל לשאול את עצמם שאלות מהותיות על החיים, על משמעותם ועל מצבו של האדם. האדם מקבל הזדמנות להתבודד בינו לבין עצמו ולגלות את קונו.

וכמובן, הפחד, החרדה, החששות שחודרים לכל לב, חוסר הוודאות. המציאות (כולל היבטיה הכלכליים) שנראתה עד אתמול יציבה, מבוססת, ובטוחה כל כך, מתחילה עכשיו להתנדנד. האדמה, התודעה הרגילה שמקנה לנו יציבות, מתחילה לרעוד. הארץ מתערערת והאדם מתחיל לגלות שישנם גם שמיים, ומתחיל להיפתח אליהם ואל הנשמה, להאזין לקולה. האדם מתחיל לגלות מתוך עצמו, ובעצמו, שיש אלוהים. המצוקה, החרדה והפחדים, מגלים לו את חולשתו וארעיותו, וממילא פותחים אותו למודעות למציאות האלוקית. לתפילה ולאמונה.

גם המשפחה חוזרת להיות נורמלית. כבר אי אפשר לזרוק בבוקר את התינוקות לפעוטונים ואת הילדים לבית הספר, ולטוס בלחץ לעבודה. המשפחה חוזרת הביתה, מתכנסת, ושגרת היומיום הופכת למה שקראנו בזמנים אחרים "זמן איכות". יושבים בבית, פוגשים סוף סוף את האישה ואת הילדים, סועדים יחד, מתראים. משפחה נורמלית.

גם העולם ללא גבולות שניסינו ליצור כאן משנה לפתע את פניו. המדינות הלאומיות חוזרות לעצמן, ואיתן תחושת השייכות הלאומית והסולידריות. לפתע ברור עד כמה אנחנו תלויים אלה באלה ואחראים אלה לאלה. יש ויש גבולות, ואדרבה, עכשיו הם סגורים ומסוגרים. כל מדינת לאום דואגת קודם כל לעצמה. הכפר הגלובאלי נסגר, לפחות לפי שעה. גם תרבות השופינג ההזויה יצאה לחופשה.

לא הכול יחזור לקדמותו אחרי שמשבר הקורונה יחלוף. האדם לא יחזור לנהל אורח חיים של טירוף והתרוצצות כפי שעשה עד עתה. אין שום תובנה, חוויה או רגש במציאות של האדם שלא נרשם ונצרב בעומק העל-מודע שלו, בעומק נשמתו, ומשם הוא ממשיך להשפיע. את השיעור הזה, העולם לא יישכח כל כך מהר.
הקורונה מאלצת אותנו בימים אלה לסגל אורח חיים מוזר ומשונה, מטורף ניתן לומר, אבל זוהי רק תגובת נגד קיצונית לאורח החיים הלא פחות מטורף שלו הורגלנו בעשורים האחרונים. הקורונה היא מחאה על יציאתנו מאיזון. מי ייתן שהיא תהיה קצרה וכמה שפחות כואבת.  








3 תגובות:

  1. יפה מאוד!
    אני רק מקווה שהלקח אכן יישמר, ושלא נרוץ לחזור לשגרה כאילו לא קרה כלום...

    השבמחק
  2. מר קרפל, ייתכן שהקורונה, רק ייתכן, שתגביר בסופה, את הלאומנות. אולי כן, אולי לא. אבל, מה הקשר לפוסט מודרניזם לא מובן ? באחד הפוסטים הקודמים, קישרת בין אהרון ברק, לפוסט מודרניזם( זה כמו לקשר, את הכליף של דאע"ש לפמיניזם נניח). הפוסט מודרניזם, מתרחק ממגה נארטיבים. מגה נארטיבים, גבולות קולקטיביים, הם אחד מאוייבי הפוסט מודרניזם. ואילו:

    הגלובליזציה, מקדמת, מפתחת, עוגנת, על מגה נראטיבים. זה הטבע שלה. היא מרחיבה את תחולת הגבולות, לרמות בינלאומיות. נמחיש זאת בצורה פשוטה ואפילו טכנית יותר:

    נניח טיסות, או תעבורה בינלאומית כפי בפוסט. אזי, צריך לפתח סטנדרטים בינלאומיים. צריך לדאוג, שנמלי תעופה בכל העולם, יהיו בטיחותיים, יהיו הולמים, יענו על הצרכים. מטוסים כאלו וכאלו, מייצרנים כאלו וכאלו, ממדינות כאלו וכאלו, צריכים לנחות במקומות שונים בעולם. אז צריך לאחד נורמות וסטנדרטים של בטיחות למשל.

    נניח, מסחר ובינלאומי ככזה, צריך לקבוע כללי בוררות במקרה של סכסוך מסחרי / משפטי. אז יש נניח את ה- WTO ( ארגון הסחר הבינלאומי) ובוררות מסחרית מוסכמת , על מדינות שונות בעולם.

    נניח צריך להילחם בהון שחור. בהלבנת הון. אז צריך שיתופי פעולה בכל העולם, למנוע תנודה של כסף ממדינה למדינה, והלבנת הכסף.

    נניח אפילו חסינות דיפלומטית. דבר שמוכר לחלוטין בכל מדינות העולם. זה מזקיק, נורמות בינלאומיות, ויותר ויותר קולקטיביות.

    אזי, כל זה, אחד האוייבים המרים של הפוסט מודרניסט. הנה , נצטט מוויקיפדיה:

    החשיבה הפוסטמודרנית נוטה לתפיסה רלטיוויסטית, אי-רציונלית וניהיליסטית של המציאות האנושית. היא מעלה על נס את עקרון ריבוי הקולות ודוחה מטא-נראטיבים.

    עד כאן הציטוט:

    אם כך, הגלובליזציה, קוראת לא לניהליזם, אלא, איחוד, שיתוף פעולה, נורמות מקובלות, מורחבות, מאחדות, בינלאומית ככאלו. היא לא עוגנת למעשה, על ריבוי קולות, אלא האחדה של נורמות וסטנדרטים. הבינלאומיות והגלובליות מייצרת מגה נרטיבים, ואילו הפוסט מודרניסט, דוחה נניח מטא- נראטיבים.

    כאן לוויקיפדיה :

    https://he.wikipedia.org/wiki/פוסטמודרניזם

    תודה

    השבמחק
  3. התחברתי מאד. בעיקר להסתכלות על המחלה כתגובה בריאה של העולם ולא כשיגעון שנחת אלינו בלי קשר. ומתוך הסתכלות הרמונית כזו אפשר לראות בקלות מהי הסיבה למחלה כפי שציינת, כי ה'עונש' אינו אלא תיקון של המצב הבעייתי שגרם למשבר.

    השבמחק