איש אשר רוח בו

רצוי שראש רשימת הבית היהודי לא יהיה איש פוליטי אלא דווקא ערכי-מוסרי. כזה שישיב למדינה את הערכים שאבדו לה.

בס"ד

כ"ו בשבט, תשע"ט

(פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")

השבוע הסתמן כי הידיעות על מותה של הציונות הדתית היו מוקדמות מידי. אדרבה, העובדה שמפלגת הבית היהודי מתחילה להתאושש מהמשבר העמוק שפקד אותה היא עדות חיה לחיוניותה של התנועה, לשורשיה ההיסטוריים והאידאולוגים העמוקים, ובעיקר לעובדה שמעבר לכל ההיבטים האישיים והאינטרסים, יש לתנועה ולאישיה אחריות ציבורית ומחויבות לחזון המניע אותה. המלאכה טרם הושלמה אבל המתווה לשיקום התנועה ולהצגת הרשימה לכנסת יצא לדרך, והוא מבטיח התארגנות מהירה לסיום המשבר, שרוב התנועות הפוליטיות בישראל כיום לא היו מצליחות להיחלץ משכמותו.

העובדה שיש לתנועת הבית היהודי חזון היא גם המפתח לאתגר הבא שעומד בפני התנועה: בחירת ראש הרשימה לכנסת. כי השאלה הראשונה שעלינו לשאול איננה מי יהיה האיש, אלא מה תפקידה של הבית היהודי בציבוריות הישראלית בעת הזאת, תפקיד שממנו אמורה להיגזר דמותו של ראש הרשימה.

מה שיש לציונות הדתית ולתנועת הבית היהודי שהיא כלי הביטוי הפוליטי שלה להציע, והוא כמעט לא קיים היום בכנסת ישראל ובחיינו הציבוריים הוא חזון. החזון הזה, חזון הגאולה והתחיה ברוחו של הרב קוק, הוא הרוח החיה שמניעה את חבריה, מי ברב ומי במעט, והוא גם שצריך לעמוד לנגד עיניה בהמשך דרכה בכלל ובשאלת בחירת ראש הרשימה לכנסת בפרט. כי העמדת חזון הוא תפקידנו בעת הזאת, והאישיות שאנו זקוקים לה הוא איש או אישה אשר רוח בם, שמסוגלים לבטא בשפה השווה לכל נפש את החזון של הרב קוק, שהוא המגדלור שאמור להאיר את דרכה של האומה בדורות הבאים.

במהלך המשבר דובר על הרב אלי סדן כאחד המועמדים האפשריים לראשות הרשימה. לא ברור אם ההצעה הזו עדיין בתוקף, אבל דמותו יכולה להוות מודל טוב להבנת מאפייניו של האדם לו אנחנו זקוקים. כשעלה שמו של הרב אלי סדן לתפקיד, מיהרו רבים להזהירו שהפוליטיקה איננה הצד החזק שלו, ועדיף שימנע מקבל על עצמו את התפקיד. אבל אדרבה, בעת הזו זקוק עם ישראל בכנסת ישראל דווקא לאדם בעל שעור קומה תורני, לאיש אשר רוח בו; לאדם שמדבר ערכים, שחושב ישראליות, מרגיש ישראליות וחי חיים ישראליים; למבוגר אחראי, ממלכתי, כלל ישראלי, שמעורב בחיים הציבוריים, שמסוגל להביא לציבוריות הישראלית דרך כנסת ישראל ממד רעיוני, ערכי ומוסרי שהיה בה בעשורים הראשונים של המדינה, ואבד. חסרונותיו של אדם מסוג זה, מיעוט כישוריו הפוליטיים, הם הם יתרונותיו.

הגיעה העת שבכנסת ישראל לא ישמעו רק פוליטיקה מהסוג הנמוך והקלוקל לו התרגלנו בשנים האחרונות, אלא גם דברים גדולים, כי "דור בעל רוח גדול חפץ ומוכרח לחפוץ, בכל מקום שהוא פונה, לשמוע דברים גדולים". הציונות הדתית, שמיוצגת פוליטית בבית היהודי והאיחוד הלאומי, היא המקור היחיד כמעט שמסוגל לבטא דברים גדולים בעת הזאת, שמסוגל לרומם את מבט האומה משקיעה בביצת שאלות ההווה כשלעצמן, לראייתן מפרספקטיבה של העתיד, של הייעוד, של התחייה ושל הגאולה.

לא מדובר על סיסמאות וציטוטים בומבסטיים מכתבי הרב קוק. מדובר למשל על הדיבורים היוצאים מעומק הלב, מלאי כובד הראש ויראת השמיים, ששמענו מהרב ירחמיאל וייס, בראיון שלו עם אילנה דיין, שנערך בזמנו אחרי הרצח בישיבה לצעירים. או למשל על ההתנהלות האמונית המעוררת השתאות של שלושת האימהות של הנערים שנחטפו בגוש עציון ונרצחו. אלה דיבורים שכבשו בזמנם את לב האומה והותירו בה חותם עמוק שלא ישכח. אלה הם "הדברים הגדולים" שכנסת ישראל צמאה לשמוע בעת הזו.

למרות שמבחינה פוליטית הרחיק אותנו המשבר האחרון מעמדת ההנהגה, מבחינה אידאולוגית הרשימה של הבית היהודי בשלוב האיחוד הלאומי, יכולה ואמורה להיות הקטר הלאומי. יש הרבה אמת בטענת השמאל שממשלת נתניהו האחרונה הייתה ממשלת בנט וסמוטריץ, ומוטל עלינו לדאוג שהיא תהיה עוד יותר תקפה בממשלת הימין הבאה, בתקווה שתקום. הרשימה המשותפת הזו אמורה להיות הקטר האידאולוגי שמושך אחריו הן את הליכוד והן את הימין החדש בממשלה הבאה, ובעקבותיהם את האומה כולה. היא אמורה להציב חזון, לדגול בערכים שלמים, בפה מלא ובלי להתנצל. ראש הרשימה הזאת צריך לדבר עם אומה על ערכי המשפחה בישראל, על הזהות היהודית, על תורת ישראל, על התחיה, על החלת הריבונות הישראלית על כל חלקי ארץ ישראל ועוד.

אם בראש רשימת הבית היהודי יוצבו איש או אישה כאלה, לא אישיות פוליטית אלא דווקא מוסרית-תורנית, תיפתר מאליה גם שאלת מי בראש. אדם כזה לא אמור לעסוק בעשיה טכנית פוליטית ולא להיות שר בממשלה. את התחום הזה הוא יוכל להשאיר לבצלאל סמוטריץ', היו"ר הטרי והנמרץ של האיחוד הלאומי. סמוטריץ' יכהן כשר ויוביל את ההתנהלות הפוליטית, וראש הבית היהודי יהיה ראש הרשימה המשותפת ויעסוק בהתוויית הדרך, בהצבת החזון, בצדדים הערכיים, התוכניים והאידאיים.