שיעור בכתבי הרב קוק. ספר "אורות", אורות ישראל, פרק א' פיסקה י"א (עמוד קמ"ב).
(הקלטה מהשיעור בהרצליה. מתנצל על איכות הסאונד הירודה; נקוה שלהבא
היא תשתפר).
הטקסט הנלמד:
"אי
אפשר לאדם להיפרד מדבקות האלהית, ואי אפשר לכנסת ישראל להיפרד מצור ישעה אור
ד' אלהי ישראל. אבל אי האפשרות הזאת, ההולכת ומופיעה בכל הדורות, יש בה הכרח
טבעי, שאיננו נותן מקום לבהירות הדעת לגלות את פעולתה. על כן באים ימים
שתרדמה נופלת על האדם, והפרצופים ננסרים זה מזה, עד שהפירוד הגמור נעשה
אפשרי, ובכללות התרדמה במקום צלע מחוברת, חיבור טבעי, גב לגב, עומדת תפארת
אדם בכליל הדרה, שהבחירה השכלית מכרת לומר "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר
מבשרי", והעולם מתכונן בהופעת חיים ותולדות קיימות עדי עד.
האפשרויות לדבר
"גבוהה גבוהה", על דבר שמד, על דבר כפירה, על דבר פירודים מוחלטים,
הן תולדותיה של הנסירה, המביאה לידי ההתאחדות הגמורה, הצורית החפשית,
"כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך".
החיזיון מתגלה
ביחושה של התורה אל האומה, שהחיבור הטבעי הולך ומתפרד ע"י
הנסירה התרדמית, וגמר הנסירה הוא תוכן הבניין, המביא לאחדות משוכללת, ותורה
חוזרת ללומדיה, וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה