בס"ד
כ"ו בתשרי, תשע"ו
(פורסם הבוקר בעיתון "מקור ראשון")
לא. זה לא סתם גל טרור שגרתי. אפילו לא האינתיפדה השלישית. אלה כנראה גלי ההדף של התפרצות "האביב הערבי" שמתחוללת
במזה"ת מזה כמה שנים. עכשיו הם הגיעו גם אלינו, מה שהיה די צפוי ורק שאלה של זמן.
"הערבים שלנו" – משני עברי הקו הירוק – צופים כבר שנים באמצעות
הטלוויזיה והרשתות החברתיות במתחולל סביבנו במזה"ת; באלימות, ברצח, בדם הניגר, בזוועות; ריח הדם עולה באפם והם מתקשים לכבוש את יצרם. גם הם קיבלו תיאבון ורוצים להיות "גיבורים". שהידים. מעידות על כך העממיות של המהומות – "המפגע הבודד" – כמו גם הספונטניות
ברמת הביצוע, (למרות שברור שיש מי שמסית ודוחף מאחורי הקלעים).
אם זה אכן כך, ונדע זאת בשבוע-שבועיים הקרובים, נראה שהם יאלצו אותנו להביא עליהם את הנכבה השנייה. הם יוציאו מאתנו בעל כורחנו, עוז רוח תעצומות נפש ונחישות, שאפילו
אנחנו כבר שכחנו שיש בנו.
בביטוי "נכבה שניה" אין הכוונה בהכרח לגירוש המוני, אלא לשינוי המצב הגאופוליטי שלנו מיסודו. קפיצת מדרגה. שינוי מהפכני. משהו בסדר גודל של מלחמות העצמאות וששת הימים. זו יכולה להיות – ולדעתי ראוי שתהיה – החלטה ישראלית להחלת הריבונות על שטחי יהודה והשומרון. אבל זה יכול ללבוש גם צורות אחרות.
בכל מקרה, אם זה אכן כך, מתקרב כנראה סופה של סאגת "המדינה
הפלשתינאית" וכל האשליות הללו. אנחנו נקרא לזה "מלחמת היום השביעי". הם כנראה יקראו לזה – "הנכבה השנייה".
ואם זה לא זה יבוא הפעם – זה יבוא בהמשך. זהו כורח היסטורי.
אינשאללה.
השבמחק