כופה עלינו ארץ כגיגית

ארץ ישראל שייכת לעם ישראל משום שכך מתוכנתת הבריאה. הקשר הזה טבוע בעצמותה של הבריאה, ב-ד.נ.א. שלה. לא רק הערבים והעולם כולו לא יוכלו לגזרה האלוקית; גם אנחנו לא. כשאנחנו מנסים להתכחש לה, היא נכפת עלינו בכורח היסטורי, בהכרחים ביטחוניים, מדיניים, גאו-פוליטיים ואחרים.

בס"ד

ד' בחשוון, תשע"ו

(פורסם במגזין "עולם קטן", פרשת לך-לך, תשע"ו)

המימרה "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל" איננה רק אמירה פוליטית. היא גם לא רק טענה היסטורית לפיה יש לנו זכות היסטורית על הארץ. גם המסקנות הביטחוניות המדיניות והגאופוליטיות שהולכות ומתבררות בדור הזה, לפיהן חלוקת הארץ לשתי מדינות היא התאבדות לאומית, אינן ממצות את המימרה הזו.

ארץ ישראל שייכת לעם ישראל משום שכך מתוכנתת הבריאה. הקשר הזה טבוע בעצמותה של הבריאה, ב-ד.נ.א. שלה.

כשהקמתי את ביתי בגוש עציון, לפני כעשרים וחמש שנים, הבאתי מן השפלה מספר שתילים של עצים ונטעתי אותם בחלקתי. התאנה, הרימון והשקד, נקלטו היטב והתפתחו לעצים גדולים וענפים, עמוסי פרי. הלימון, לעומת זאת, נותר בגודלו. כמעט ולא התפתח. הוא נותן שניים-שלושה פירות בשנה ובסך הכול מהווה אכזבה גדולה. שנים רבות הקפדתי להשקות אותו, לזבל את אדמתו ולטפל בו, אבל דבר לא עזר.

אחרי שנים הבנתי: לכל עץ ישנו מקומו הטבעי. מקומו הטבעי של עץ הלימון, השייך למשפחת ההדרים, הוא בשפלה. הוא איננו יכול להתפתח בהרי יהודה. הטמפרטורה, משטר הרוחות, היובש, קרינת השמש, חילופי העונות והחום והקור – ועוד אינסוף מאפיינים של הסביבה הטבעית של ההר – אינם מטיבים אתו.

בעניין הזה לא יעזור דבר. לא החלטות של האו"ם, לא לחץ של אובמה וגם לא איומי חרם של האיחוד האירופי. לכל עץ יש את מקומו שלו בבריאה. ולכל כברת ארץ – את העצים השייכים לה.

"האדם עץ השדה", אומר הפסוק. הקשר המוחלט בין העץ והאדמה ברור לנו משום שהעץ מחובר אליה פיזית. כשזה בא לאדם, איננו רואים את הקשר הפיזי הזה בין האדם לאדמה, למרות שזוהי אותה מילה עצמה; וזהות זו נובעת מכך שגם הקשר הוא אותו קשר. נראה לנו שיכול אדם – או עם – להתפתח שלא במקומו הטבעי, אבל ב-ד.נ.א. של הבריאה קיימת חוקיות אבסולוטית: לכל עם יש את מקומו ולכל אדמה ישנו העם המיוחד לה. כך נברא העולם (או התפתח אבולוציונית אם יותר נוח למישהו). בעניין הזה לא יעזרו אובמה, האו"ם או האיחוד האירופי. גם לא טענות מסולפות ואפילו אם כל סקרי דעת הקהל העולמית יתמכו בהן.

כל עוד לא יחזור כל דבר למקומו הטבעי, וכל אדם ועם למקומם, זה שנקבע להם בחוקיות השורשית של הבריאה – לא תהיה יציבות, לא תהיה רגיעה, לא שלום ולא בטחון. הסדר המקורי של הבריאה שואף לחזור לעצמו, למצב האידיאלי הטבוע בו, וכל עוד לא זה לא קורה – המצב הוא זמני ארעי ומועד לשינוי.

מכיוון שזו האמת העצמית, השורשית, הטבועה בעומקה של הבריאה, האמת המטאפיזית, שקודמת לממד האנושי וקובעת אותו – לכן גם בממדים האנושיים התכחשות לאמת הזו "איננה עובדת".

זכות אבות, זכויות היסטוריות, צורך ביטחוני, מדיני או גאו-פוליטי, כל אלה רק מגלים במערכת המושגים האנושיים את האמת המטאפיזית. הם נגזרות, השלכות (פרוייקציות), בלבד של האמת האידיאלית, האלוקית. היא שורשם של כל השיקולים האנושיים.

לכן הקשר של עם ישראל לארץ ישראל איננו דבר שמישהו יכול לוותר עליו. לא רק הערבים והעולם כולו לא יוכלו לגזרה האלוקית. גם אנחנו לא. האמת הזו נכפת עלינו. הבחירה שלנו היא רק זו: ללכת עם האמת האלוקית או לנסות להתכחש לה ולברוח ממנה, התכחשות שלעולם לא תצלח.

הר כגיגית

הקשר שלנו עם ארץ ישראל, דומה לקשר שלנו עם תורת ישראל. חז"ל דורשים כך את הפסוק שנאמר על מתן התורה בהר סיני, "ויתייצבו בתחתית ההר": "מלמד שכפה הקב"ה עליהם הר כגיגית (שבת. פ"ח, א')".  מתן התורה היה מתוך כפיה אלוקית.

הפרוש הפשוט הוא שעוצמת הגילוי האלוקי שהיה במתן תורה לא הותיר לנוכחים ברירה אלא להכיר בו ולקבל אותו. הרב קוק, בעקבות המהר"ל מפראג, חושף רובד נוסף במאמר: "החכמה העליונה... מייסדת את מפעלותיה במציאות ובעצמותה של ההוויה, על פי אמיתתן. היא יודעת, כי חלושים אנו, חלושי רצון הננו וחלושים הם האידיאלים שלנו, אין אנו ראויים כלל וכלל שקיומו של עולם מלא יימסר לרצוננו, ועל כן הננו קרואים מתוך הכרח אל הדבר הגדול והנשגב העומד ברומו של עולם, ומתוך הכרחים פנימיים והכרחים חיצוניים לקבלתה של תורה....(מאמרי הראיה, כרך א', עמ' 166)".   

מתן תורה – גלוי משמעותם המוסרית של החיים ושל הבריאה והקריאה לאדם למלא את ייעודו – איננו יכול להיות נתון למצבי רוח, לבחירה חופשית מתנדנת, או לשיקולים אנושיים חלושים. מתן תורה מעוגן בחוקיות העליונה של הבריאה. אם לא תינתן תורה, ולא תתקבל, אזי כל ייעודה של הבריאה יוחמץ. לכן הוא חייב לבוא בכפיה. לא בכפיה אנושית של איש על רעהו. בכפיה אלוקית.

ולכפיה האלוקית יש דרכי פעולה משלה. "הכרחים פנימיים והכרחים חיצוניים". תהליכים היסטוריים, מדיניים, פוליטיים, תודעתיים, רוחניים, נפשיים, פסיכולוגים ורבים אחרים, כולם מוליכים את המציאות, בעל כורחה, להכיר ביעודה לבחור בו ולקבל עליה את הכרוך בו.

הרב קוק מדבר על עידן התחייה. אם זאת לא תהיה מבוססת על תורת ישראל, אומר הרב – היא לא תהיה. "אם אתם מקבלים את התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם (חז"ל, שבת, המשך הדרשה, שם)". תחיית עם ישראל בארצו איננה רק "התעוררות לאומית". היא מהלך היסטורי אלוקי, מחויב המציאות, שנועד להביא את האדם, את האנושות, להבראתו ולייעודו. את חזרתו לעצמו. מהלך מטאפיזי כזה, הגזור מתכליתה של הבריאה, איננו יכול להיות וולונטרי. עם ישראל יישוב לבסס את חייו הלאומיים בתחייתו על תורה, אמנם מתוך התחדשותה, משום שזו האמת הקוסמית. הבחירה היא "ללכת עם האמת" הפנימית הזו או להתכחש לה, ואם ננסה לברוח ממנה – "הכרחים פנימיים והכרחים חיצוניים", מנגנונים היסטוריים ואחרים, יחזירו אותנו אליה. בעל כורחנו.

ארץ ישראל

גם האמת האלוקית של השייכות העצמית, האבסולוטית, של עם ישראל לארץ ישראל, ולהיפך, איננה מושפעת ממצבי רוח לאומיים, מרצון חופשי ומאידיאלים וולונטריים. גם החלטות האו"ם או האיחוד האירופי אינן יכולות לשנות אותה. היא מחויבת המציאות, מצד "עצמותה של ההוויה". היא חלק מהגשמת הסדר האלוקי האידיאלי הקבוע ב-ד.נ.א. של ההיסטוריה. ואם את האמת הזו איננו "לומדים מהראש", נאלץ "ללמוד אותה דרך הרגליים" – דרך הכרחים של תהליכים היסטוריים, מדיניים, ביטחוניים, גאו-פוליטיים וכדומה.

האמת האלוקית, היא החוקיות של ההיסטוריה. מגמתה. היא המטרה העליונה אליה ההיסטוריה האנושית חותרת. לכן היא מתגלה גם בכל הממדים האמורים. היא איננה רק האמת של בית המדרש או בית הכנסת; היא איננה עניין לדרשות של סעודה שלישית; היא איננה קישוט לחיים שאפשר גם בלעדיו, או שניתן למחול עליו לאחרים. היא היא האמת האובייקטיבית של המציאות, ולכן היא לא מתגלה רק בשמיים, אלא גם בארץ, במערכת השיקולים הארציים, הפרקטיים, הביטחוניים, התועלתיים וההישרדותיים.

לא רק את התורה הוא כפה וכופה עלינו הר כגיגית; גם את ארץ ישראל.

עד שעם ישראל לא יחיל את ריבונותו השלמה על ארץ ישראל בשלמותה – לא נזכה ליציבות, למנוחה, לשקט ולשלום. את דעת הקהל העולמית אפשר לסלף – לא את האמת האלוקית. "נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם (שמואל א', ט"ו, כ"ט)".

זהו סוד התהליכים המדיניים והביטחוניים המתחוללים סביבנו. זהו פשר הטרור הרצחני. זוהי הסיבה שהסכמי אוסלו נכשלו, למרות שממש כל העולם ואשתו, וגם כחצי מאזרחי המדינה, ניסו בכל כוחם ונחישותם להוציא אותם לפועל. זוהי הסיבה שלא תקום מדינה פלשתינאית כעובדה יציבה ומוגמרת (היא עלולה לקום – לא עלינו – רק כשלב ביניים, שלב זמני, בכדי להביא אותנו למצוקה נוראית שתחייב אותנו לחזור ולהיות לאנשים).

40 שנה אקוט בדור

"ההשגות הולכות בדרך הופעה ועבודה, כלומר הופעה פתאומית המזרחת אור על תכנים ידועים....ואחר כך בא זמן העבודה לברר את הפרטים הכלולים בהופעה. וכשם [שכך הוא] ביחיד...כן בציבור (הרב קוק, מאורות הראיה, שבועות, עמ' ס"א)".

ההיסטוריה איננה מתקדמת רק בתהליכים אבולוציוניים, בהתפתחות. לפעמים היא "קופצת" מדרגה", מדלגת, עוברת תהליך מהפכני. לפעמים מתגלה מדרגת חיים חדשה באופן פתאומי. אבל מכיוון שהמושגים של התודעה האנושית עדיין איננם מסוגל לעכל ולהפנים את המדרגה החדשה, מתחולל תהליך ארוך, רב שנים, קשה, כואב, שבו הולכת ומתבררת אותה אמת חדשה שנחשפה לפרטי פרטים, עד קליטתה השלמה במושגים אנושיים.

מאז מלחמת ששת הימים עברו קרוב ליובל שנים. התודעה הישראלית של דור-ששת-הימים לא הייתה מסוגלת לעכל את הגילוי החדש הזה. היא לא הייתה מסוגלת להכיל במושגיה את המשמעות המהפכנית של תוצאות המלחמה ההיא. תפיסת העולם שלה, ערכיה ומערכת המושגים שלה לא היו מסוגלים לעכל את שילה, חברון, בית לחם ובית אל, כל שכן שלא את הר הבית. מאז אנחנו עוברים תהליך של "עבודה", של ברור אנושי של מלוא התוכן שהתגלה. אנחנו, כאומה, "לומדים דרך הרגליים". מתחילים לקלוט במושגים אנושיים של בטחון, מדיניות, גאופוליטיקה וכדומה, את הכורח ההיסטורי, האבסולוטי, של האמת האלוקית הזו של "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל".

זהו פשרם של גלי הטרור וכל שאר אירועי הביטחון והמלחמות שעוברים עלינו כבר שנות דור.

הלימוד הזה כואב. יש לו מחיר כבד. יובל שנים של מחלוקות פנימיות קשות, של התרקמותה ההדרגתית של תודעה חדשה הנמצאת כרגע עדיין בעיבור בקרבנו, תודעה שתאפשר לנו לבסס את הקשר שלנו לארצנו באופן רציונאלי, לבנות לו מערכת מושגים מתאימה.

אבל שלא יהיה לנו ספק קל שבקלים: האמת האלוקית של "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל" – תתגשם בסופו של דבר במציאות ההיסטורית. לא למרות הקשיים, אלא בזכותם, באמצעותם. הם ילמדו אותנו את האמת שלנו. נלמד אותה "דרך הרגליים".

שום דבר לא יעזור, לא לערבים, לא לאובמה, לא לאיחוד האירופי וגם לא לנו.

כופה עלינו את ארץ ישראל כגיגית.