לא תסתמו לנו את הפה

בס"ד

 בסרט הזה כבר היינו. לפני כעשרים שנה. אדם אחד עשה דין לעצמו וציבור שלם הוכתם. כל אבירי חופש הדיבור עסקו באובססיה בסתימת פיות.

את רבין לא רצח ציבור הכיפות הסרוגות – רצח אותו יגאל אמיר.

גם את שירה בנקי לא רצחו הדתיים או החרדים – רצח אותו משוגע אחד, שליסל.

מסע ההשתקה האלים שמתרחש בימים אלה כנגד חובשי הכיפות הסרוגות ובעיקר כנגד מייצגיו בכנסת, נעוץ באותם מניעים שגרמו למסע ההוא, הידוע לשמצה, משנות ה-90.

בשני המקרים הסיבה אחת ויחידה – הפחד מן האמת.

התנגדנו לאוסלו וניהלנו כנגדו מאבק ציבורי משום שהבנו שהוא מהווה אסון קיומי לעם ישראל. חשנו אז שמחובתנו לנהל מאבק ציבורי כנגד ההפקרות ההיא. לא הייתה זו רק זכותנו. זו הייתה חובתנו!

ואם הייתם מקשיבים לנו אז – אפשר שהרבה דמעות היו נחסכות. אפשר שאם העמדה המתנגדת להסכמי אוסלו לא הייתה מושתקת אז, והשיח הציבורי בנושא היה פתוח ואפשרי – יגאל עמיר לא היה משתגע.

לשמחתנו הייתה לנו משענת איתנה מאין כמוה שאפשרה לנו שלא להיסחף במבול האשליות, החולשות והדמיונות – תורת ישראל. האיסור שאוסרת תורת ישראל למסור לזרים חלקים מארץ ישראל הבהיר לנו שמדובר בחולשה מוסרית ובסכנה אסטרטגית. הערבות ההדדית של כל ישראל, הכלל והפרטים, הורתה לנו אז להשמיע את קולנו כנגד הסכמי אוסלו, למרות שאז התנגדות כזו הייתה מאד לא "נאורה". כל המומחים, הפרופסורים האלופים ושאר החרטומים הרי המליצו על הסכמי אוסלו ותמכו בהם בכל פה.

אבל ידענו שתורת ישראל חכמה מהם.

גם היום לא תסתמו לנו את הפה. לא אנחנו רצחנו את שירה בנקי הי"ד. להיפך, יכול בהחלט להיות שאם עמדה מוסרית שפוסלת הומוסקסואליות הייתה יכולה להישמע בצורה מכובדת בשיח הציבורי, היה שליסל נרגע.

אנחנו מתנגדים לכל כפיה שהיא. לכל רדיפה. כל שכן לכל רצח. עקרון-העל של היהדות הוא בחירה חופשית. זה המפתח. מי שבוחר בהומוסקסואליות – זה חשבונו שלו עם ריבונו של עולם. שיבוסם לו. אבל אנחנו עדיין חושבים שזו בחירה פסולה מבחינה מוסרית. ועוד אנחנו חושבים שאסור לתת לתופעה לגיטימציה ציבורית במדינה יהודית. לדעתנו זו סכנה קיומית לעם ישראל שבסיס קיומו היה מאז ומתמיד מוסד המשפחה. ממש כמו אוסלו.

כן. אנחנו יודעים. זה לא נשמע טוב. לא מספיק נאור.

ובכל זאת, זו לא רק זכותנו להביע את עמדתנו – זו בעיקר חובתנו. כל ישראל ערבים זה לזה.

כן. אנחנו יודעים. כל המומחים, הפרופסורים ושאר החרטומים, טוענים שזה מולד, גנטי.

אבל אנחנו מאמינים בתורת ישראל. יותר מאשר בחרטומים. והיא קובעת שתופעת ההומוסקסואליות אסורה מבחינה מוסרית.

כן. אנחנו יודעים. זה נשמע איום. ממש מפגר. אבל אם מקשיבים לעומק טענתה של תורת ישראל, הגלולה המרה הזו לא רק הופכת למתוקה יותר, היא הופכת לסוכריה של ממש.

שכן אם תורת ישראל קובעת שהתופעה היא כשל מוסרי, היא מניחה שהיא איננה מולדת ולא גנטית. ושהיא איננה מחלה, לא גופנית ולא נפשית. שזו בסך הכול מעידה מוסרית. כשל מוסרי. סוג של התמכרות ליצר ההרס העצמי.

ואם כך – אפשר לעשות תשובה ולתקן.

וזו בשורה של ממש למי שהשתכנעו שהם כאלה והביאו על עצמם סבל וייסורים: אתם לא. לא נולדתם כאלה (לבד משבריר אחוז מזערי ושולי). נסחפתם למערבולת של יצרים. ויש מי שעושה הכול בכדי שלא תצאו ממנה.

אנחנו מבינים היטב את הסבל, הכאב והייסורים שלכם, אבל לא אנחנו ולא החברה שמסביבכם אחראיים להם. את הגהנום הזה הרווחתם ביושר. בחרתם בו. זוהי זעקת הכאב של נשמתכם האלוקית-ישראלית על מה שאתם מעוללים לה. אל תגלגלו את הכאב על אחרים ואל תחמיצו את משמעותו. הוא מעיד שעדיין יש בכם חיים בריאים.

אנחנו חייבים לומר לכם זאת שכן, אתם יודעים, כל ישראל חברים.

אפשר לעשות תשובה ולתקן. אמנם קשה.

ובמקום שבעלי תשובה עומדים – צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד.