הרעיון של ממשלת הימין המלא נכשל לא פחות מאשר קונצפציות "השלום" ו"שתי המדינות".
בס"ד
(פורסם ב"מקור ראשון" בי' בסיוון, תשפ"ה 6.6.25)
מאז 7 באוקטובר קוראים אנשי הימין לאנשי
השמאל להתפכח מהקונצפציות שלהם - ובצדק; השאלה היא אם גם הימין מוכן להתפכח
מהקונצפציות שלו, ובעיקר מזו של ממשלת ימין-מלא. הנחה המרכזית שהקונצפציה הזו
מבוססת עליה היא שעל אף הקיטוב בחברה הישראלית, בזכות יתרון אלקטוראלי מזדמן של 64
או אפילו 68 מנדטים יוכל חצי מן העם לכפות את האג'נדה שלו על החצי השני, על אפו
ועל חמתו.
זאת הייתה הנחת העבודה של יוזמי הרפורמה
המשפטית, שהייתה מוצדקת מצד עצמה. מוביליה הבטיחו לבוחריהם שאם יזכו ברוב
אלקטוראלי, יוכלו להגשים את כל חלומותיהם. הבטחתם הייתה כנה; הם באמת האמינו בכך.
אבל המציאות הוכיחה שגם אם יש להם ניסיון בעסקנות פוליטית, אים להם ניסיון במנהיגות.
הכוח הפרלמנטרי, הכנסת, הוא רק מוקד
כוח אחד בציבוריות הישראלית. כששאר מוקדי הכוח – מערכת המשפט, התקשורת, מערכות
הביטחון, האקדמיה ועוד – נותרו בידי מובילי החצי השני של הציבור, אתה לא יכול
לכפות עליו את האג'נדה שלך, גם אם היא צודקת. ביזור הכוח הוא מיסודות המשטר
הדמוקרטי, שבנוי על הפרדת רשויות. כשכחצי מהציבור מתנגד למדיניות מסוימת בכול
מאודו, יש לו מספיק מוקדי כוח בכדי לנטרל את יישומה.
התרסקות הרפורמה המשפטית הוא רק
דוגמה אחת, מובהקת, לכשלי ממשלת הימין המלא כמעט בכול התחומים. למעט בתחום
ההתיישבות ביהודה ושומרון, בכול היתר נכשלה הממשלה. האלימות במגזר הערבי נמשכת,
הטרור גם הוא, היעדר המשילות בנגב נותר בעינו ועוד. אבל הכשלון הגדול ביותר ניכר
בהתארכות המלחמה; גם אם בסופו של דבר יושגו כל מטרות המלחמה – וזה עדיין מוטל בספק
– העובדה שנמשכה זמן רב כל כך, על כל השלכותיה הרבות והחמורות, היא עדות ניצחת לכישלון
הקונצפציה הפוליטית של ממשלת ימין מלא.
התארכות המלחמה נובעת מסיבה אחת
מרכזית: השסע הפנימי. לו היינו כולנו מאוחדים, הייתה המלחמה הזו כבר מאחורינו וכול
מטרותיה היו מושגות. למחלוקת הפנימית שלא מאפשרת לנו לנצח אחראים שני הצדדים – השמאל,
שמשתמש בסוגיית החטופים לצרכים פוליטיים, תוקע מקלות במאמץ המלחמתי, ומספק דלק
ללחצים הבינלאומיים ולתעמולת חמאס; והימין, שבנה ממשלה של חצי מהציבור בהנחה שיוכל
לעמוד באתגרים הלאומיים, ובמיוחד באתגרי הביטחון, בלי הסכמה לאומית רחבה.
הנחה נוספת עליה מבוססת ממשלת הימין
המלא נוגעת לאופן עלייתה לשלטון. הפלת ממשלת בנט-לפיד ועליית ממשלת הימין המלא
התאפשרו באמצעות הסתה וקיטוב חסרי רסן. לתומכי האופוזיציה דאז קצת קשה לזכור היום את
השנאה, הקיטוב, ליבוי היצרים, הפייק, הרפש וכמויות הרעל שהנפיקה אז האופוזיציה – כמעט
באותה מידה שעושה זאת היום האופוזיציה הנוכחית. מי שמניח שיוכל לתפקד לאחר שעלה
לשלטון באמצעות קיטוב, לומד שההנחה הזו מופרכת. מי שזורע קיטוב, קוצר קיטוב ולכן גם
שיתוק.
הקונצפציה של ממשלת הימין המלא
מופרכת מעוד סיבה, לא פחות יסודית. אבן יסוד בממשלה כזו היא השותפות עם המפלגות
החרדיות, ולכן היא מחויבת לתמוך בהמשך ההשתמטות החרדית הן מהגיוס לצה"ל והן מדאגות
הפרנסה. הצורך לא רק להעלים עין מההשתמטות החרדית, אלא גם להגן עליה, לעגן אותה
בחוק ולבנות עליה את הבסיס הפוליטי, מכניס את ממשלת הימין המלא לסתירה בלתי
אפשרית, שחותרת תחת יסודות קיומה המוסרי.
הרעיון של ממשלת הימין המלא נכשל לא
פחות מאשר הקונצפציות "השלום" ו"שתי המדינות" של השמאל,
קונצפציית "הכלת הטרור" של בנימין נתניהו ומערכת הביטחון, או הקונצפציות
הכושלות של המודיעין. ישראל לא זקוקה לממשלה של הימין, היא זקוקה לממשלה של העם
כולו. היא לא זקוקה לראש הממשלה של הימין, היא זקוקה לראש ממשלה של כלל ישראל.
