השיבה למסורתיות

השלב של הבניין החומרי של התחייה מיצה את עצמו; עתה בא תורה של הזהות היהודית או המסורתיות, ובתחייתה של זו גם בעולם האשכנזי החילוני, אמנם בסגנון המיוחד לו, יש תפקיד מפתח גם ליהדות המזרחית.

בס"ד

פורסם במקור ראשון ב 5.11.21

"סיימנו את השלב של בניית מקלט לעם היהודי בארץ ישראל וכעת אנו עוברים לבניית הזהות היהודית של עם ישראל בארץ ישראל", אמר השבוע השר מתן כהנא לבנות המדרשה הקדם צבאית "נטע" בבית שאן. "העשייה שלכן במדרשה בשנה הזו היא משמעותית מאוד וחשוב שיהיו לה שותפים מכל רחבי הקשת הישראלית". דברים דומים אמר השר גם בביקורו במרכז תכנית "יחד – יהדות ישראלית בקהילה" בעיר יבנה, בשבוע שעבר.

הדברים האלה משתלבים היטב בשיח אודות המסורתיות שהולך ומתעצם לאחרונה. מספר כנסים נערכו לאחרונה בנושא, מוסף "שבת" של עיתון זה הוקדש לו, ועוד. אין ספק שהמסורתיות היהודית, שלפעמים מכונה גם הזהות היהודית, הולכת והופכת למצע של החברה הישראלית בשלב הבא של תהליך התחייה.

כשמדברים על מסורתיות עולה מטבע הדברים השאלה בדבר היחס שלה ליהדות המזרחית, סוגיה שתפסה מקום מרכזי גם בשיח האמור. אבל חשוב להבין שהיהדות המזרחית לא המציאה את המסורתיות ולא חידשה את התופעה. היא רק שימרה אותה, אמנם בסגנונה הייחודי. היהדות כולה, הן במערב והן במזרח, הייתה לאורך רוב הדורות מה שאנחנו קוראים היום מסורתית. אמירה זו לא באה להמעיט מערכה וחשיבותה של המסורתיות המזרחית כפי שיוסבר בהמשך, אלא רק כדי להבהיר עד כמה המסורתיות הזו טבעית לעם ישראל כולו ועד כמה התהליך של החזרה למסורתיות הזו מתבקש ומובן מאליו.

החלוקה הקשוחה לדתיים וחילוניים שאפיינה את הדורות הראשונים של התחייה, היא תופעה חריגה ויוצאת הדופן בסוציולוגיה הישראלית והיא מאפיינת את יהדות אשכנז בלבד. החלוקה הזו נוצרה בעקבות ההשכלה והתעצמה עם הופעת הציונות, אבל היא תופעה זמנית וחולפת במהותה. "דומה לנו שהננו מחולקים לשני מחנות", כותב הרב קוק במאמרו "מסע המחנות". "תמיד רגילים לצלצל אצלנו בשני השמות....."חרדים" ו"חופשיים". שמות חדשים אשר מאז לא היו רגילים להיות מבוטאים אצלנו כלל. ידענו שאין בני אדם שווים במדרגותיהם, בייחוד במה שנוגע לתוכנם הרוחני....אבל שיהיה שם מוגבל ומיוחד לכך המתאר סיעות ומפלגות, מזה לא ידענו".

בדור הנוכחי, אחרי שהדיכוטומיה של חילוניים-דתיים סיימה את תפקידה, הולכת החברה הישראלית ומאמצת באופן ספונטני את הזהות היהודית או המסורתיות, ובתהליך הזה יש ליהדות של עדות המזרח תפקיד מרכזי. כי אמנם בלי היהדות האשכנזית לא הייתה קמה מדינת ישראל; אבל בלי הדגם החי של מסורתיות ששימרה היהדות הספרדית-מזרחית, היא לא הייתה מסוגלת לשרוד היום.

כי מה שאפשר את הגשמתו של חלום הדורות לשיבת ציון היה דווקא תהליך החילון ואימוץ התרבות המערבית על ידי היהדות האשכנזית. התודעה המערבית, המודרנה, אפשרה לעם הזה לגלות בתוכו כוחות ביצוע ומעשה, כוחות ארגון והגשמה, כישרונות פעולה ויוזמה אנושית בתוך ההיסטוריה, ויכולת רכישת כלים תודעתיים לבניין החומר. כל אלה התנוונו ביהדות המסורתית, גם המזרחית, במהלך הגלות, ורק מרידה בה אפשרה את הופעתם.

אבל התהליכים שעברה התרבות המערבית בהמשך, שקיעת המודרנה ועלייתה של התודעה הפוסט מודרנית, לא פסחו על החברה החילונית האשכנזית. מרידתה במסורת והתנתקותה ממנה הותירו אותה חשופה לתהליכים אלה וגרמה לחלקים משפיעים ומשמעותיים ממנה להיסחף גם היא בפוסט מודרניזם. והפירוק הפוסט מודרני, מפרק מבפנים, מתוך תוכן, את כל הזהויות ואת כל המסגרות: את העם, את האומה, את המדינה, את המשפחה, ואפילו את האינדיבידואל עצמו; הוא מותיר אותו תלוש, מבולבל, מותש, חסר משמעות חיים, אובד עצות ומנוכר לעצמו. לפעמים אפילו לגופו. וכך בדיוק הוא עושה גם לאומה.

לו היינו תלויים רק בתהליכים התודעתיים של התרבות המערבית, בעתיד הלא רחוק מדינת ישראל לא הייתה קיימת עוד; וודאי לא כמדינת הלאום של העם היהודי. שום דבר מכל האידאלים הגדולים של שיבת ציון לא היה עומד בלחץ ולא היה נותר על תילו. אבל מה שיש לנו ואין לאומות אחרות בעולם המערבי, הוא היהדות ותורת ישראל בכלל והדגם של המסורתיות המזרחית בפרט.

ביהדות המזרחית המסורתיות הזהות היהודית ותחושת הלאומיות הטבעית הן מטען מושרש מדורות; היא יהדות שבה האמונה הבריאה, הפשוטה, הטבעית, והקישור האותנטי לתורתה של האומה – חדורים ב-ד.נ.א של בניה ובנותיה; יהדות שבה כל אלה נותרו בה מלאי חיוניות טבעית.

בזכות בריאות יהודית טבעית זו, שקיימת גם בשבטים אחרים באומה אם כי בצורה רדומה יותר, יש היום לעם ישראל כוח לעמוד מול הפירוק הפוסט מודרני ולהתגבר עליו. אודות לכך יש לנו מאגר של עוצמה נפשית-לאומית ששום פרוק לא יוכל לה. השלב של הבניין החומרי של התחייה מיצה את עצמו; עתה בא תורה של הזהות היהודית או המסורתיות, ובתחייתה של זו גם בעולם האשכנזי החילוני, אמנם בסגנון המיוחד לו, יש תפקיד מפתח גם ליהדות המזרחית.