"יציאת ערב" והקצנת האיסלם

האם יתכן שההתפרצות הרצחנית של האיסלם הרדיקלי קשורה ל"יציאת ערב" – גירושם או עלייתם לישראל של יהודי ארצות האיסלם? האם היא תוצאה של אובדן ההשראה הממתנת של דתיות בריאה ונאורה שהשפיעו עליו הקהילות היהודיות המפוארות ששכנו בארצותיו בעבר? 

בס"ד                                                                                               

ה בשבט, תשע"ה (25.1.15)

עלייתו של האיסלם הרדיקלי, על כל מראות הרצח התוהו וההרס שהוא זורע סביבו, היא תופעה מפליאה שהעולם עומד נוכחה משתאה ואיננו מצליח להבין את משמעותה. ההשתוממות רבה אף יותר לאור העובדה שבעבר, עם הופעתו, היה האיסלם נאור ומיטיב, ותרם תרומות חשובות להתפתחות התרבות האנושית.

אפשר שהמפתח להבנת הסוגיה נמצאה דווקא בתהליכים שעוברים על אירופה. לא סוד הוא שכמה וכמה הוגים מערביים כתבו בשנים האחרונות על הקשר שבין שקיעתה של אירופה לבין היעלמותם של היהודים מקרבה, הן כתוצאה של השואה והן בעקבות עלייתם לישראל ("יציאת אירופה"). הוגה דעות אחד ביכה את השטות ההיסטורית של אירופה שמחד השמידה את יהודיה, שתרמו תרומה שלא תסולא בפז להתפתחותה, ושמאידך הזמינה ופתחה את שעריה למוסלמים, שנזקם ברור היום לכל, לתפוס את מקומם. הוגה אחר מצא את המשותף לכל המדינות האירופיות שסובלות בשנים האחרונות ממשבר כלכלי ופיננסי חריף – פורטוגל, אירלנד, יון וספרד (פיג'ס, בראשי תיבות לועזיים, כדבריו): בכולן אין ליהודים חלק בניהול הכלכלה. יש שרואים תיאום מרתק בין תהליכי עלייתן ונפילתן של אימפריות – פורטוגל, ספרד, הולנד וארה"ב, לדוגמה – לבין תהליכי נדדתם, התיישבותם וגירושם או הסתלקותם, של היהודים מארצות אלה.

האם יתכן שההתפרצות הרצחנית של האיסלם הרדיקלי קשורה ל"יציאת ערב" – גירושם או עלייתם לישראל של יהודי ארצות האיסלם?

את הפסוק "ויצא יעקב מבאר שבע", הפותח את פרשת "ויצא" בספר בראשית, מפרש רש"י כך: "מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם. שבזמן שהצדיק בעיר, הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה. יצא משם, פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה". גם אם בני המקום אינם יכולים להתעלות למדרגה רוחנית גבוהה מצד עצמם, השפעתו של הצדיק בקרבם, בעצם נוכחותו והווייתו, מקרינה עליהם ממאור חייו והם זוכים להתעלות מוסרית המביאה ברכה לעולמם; עזיבתו מביאה לחורבנם.

האיסלם, ממש כמו הנצרות, הוא חיקוי רוחני-מוסרי מסולף של היהדות. שתיהן, כידוע, איננן מכחישות את שורשן ביהדות ואת יומרתן להוות לה תחליף. ניתן להניח, שכל עוד היו קהילות יהודיות מפוארות ומשמעותיות בארצות ערב – בגדד, קהיר, טהרן, איסטנבול, צנעה, לדוגמא – ראו המוסלמים בקרבתם דוגמה מוחשית לאמוניות טהורה, בריאה ונאורה. גם אם האיסלם הכיל אלמנטים שליליים, פועל יוצא הכרחי מהיותו חיקוי מעוות של המקור, אלמנטים אלה לא התפרצו. בזכות הדוגמה של האמוניות היהודית המתוקנת שראה האיסלם לנגד עיניו – במיוחד נוכח העובדה שהיהודים בארצות אלה היו מעורבים בחברה וחלקם גם באליטות המקומיות – הוא הצליח שלא לאבד את איזונו ושווי משקלו. בעקבות "יציאת ערב", גירושם או עלייתם של הקהילות היהודיות העשירות בדעת אלוקים ישראלית בריאה ומפותחת, יציאת הצדיק, יעקב, עם ישראל, מבירותיהם – אבדה להם ההשפעה הישראלית האמונית הממתנת והמאוזנת והשדים יצאו מן הבקבוק.

תודעה דתית-אמונית בריאה, איננה "משחק ילדים"; עם ישראל עובד על פרויקט עיצובה והוצאתה אל הפועל כבר אלפי שנים. כשהיא מתוקנת נאורה, מדויקת וטהורה – וכזו בדיוק היא בעקרון דעת אלוקים הישראלית – היא מביאה ברכה, מאשרת את החיים ומפריחה אותם. כשהיא מעוותת, היא יכולה בקלות להפוך לקללה נוראה. על התוצאה האפשרית של עיוותם וסילופם של האידיאלים האמוניים כותב הרב קוק: כ"שהם מתהפכים לגדרים לוחצים ולצבתים מעיקים....יוולד חום עשני של אש זרה מלאה ממרורות, חימה גדולה וסוערת, קנאה כעסנית לאין גבול, לאין נחת ואין שלום, ובמקומה של האמונה הגדולה, הביטחון השלו, הצפיה המעונגה, יכנס רוח עוועים של חפץ שררה ושלטון, מלא אכזריות ומחוסר בושה, צניעות ויושר, ותגרות תדיריות יתלקחו, ומלחמות דמים יולדו, ורצח ותועבה יזחלו כנחשים ממחבואים....וכטומאת הנידה יטמא כל המתיימר בשם קודש, וחושך יכסה ארץ וערפל לאומים" (אורות, עמ' צ"ב). האם יכול היה מישהו מאתנו לתאר במילים מדויקות יותר את השפלות אליה הגיעה האמונה בתופעה של האיסלם הרדיקלי בדורנו?

ביציאת מצרים, הדגם היסודי והעקרוני, הארכיטיפי, של היציאה מן הגלות, אומרים לנו חז"ל: " כשעלו ישראל ממצרים ....נאמר: 'וינצלו את מצרים'. ואמר ר' אסי – שעשאוה כמצולה שאין בה דגים..." (ילקוט שמעוני, פרשת ויגש). כשיצאו ישראל ממצרים, האימפריה בעלת ההגמוניה האוניברסלית בעת העתיקה, הם חילצו ממנה והעלו עמם את כל אוצרותיה התרבותיים והאינטלקטואלים, והותירו אותה ריקה מתוכן ומשמעות. גרוש ספרד ופורטוגל, הביאה לשקיעתן המידית של אימפריות אלה, ולעלייתה במקביל של האימפריה העותומנית, כמו גם זו ההולנדית, אליהן הגיעו רבים מן המגורשים. "צרפת בלי היהודים לא תהיה אותה מדינה" אמר לאחרונה ראש ממשלתה, מנואל וואלס, שכנראה יודע פרק בהיסטוריה.

בפרקי "ישראל ותחייתו" בספר "אורות" מבאר כידוע הרב קוק שתחיית ישראל בארצו מבשרת את קיצה של הנצרות ואת השארתה "כמצולה שאין בה דגים".

האם חשיפת יסודות ההרס, התוקפנות והרצחנות של האיסלם הרדיקלי היא תוצאה של אובדן ההשראה הממתנת שהשפיעו עליו הקהילות היהודיות ששכנו בארצותיו בעבר?  האם לפריחתו של האיסלם מיד עם הופעתו ההיסטורית ולתרומתו האדירה לאנושות באותה תקופה יש קשר לנוכחותם ולתפקידם של היהודים בארצות האיסלם בעת ההיא? האם האסון שמגלגל בימים אלה האיסלם בעיקר על עצמו, הוא נקמתה של ההיסטוריה על גירושם של היהודים מארצותיו? אנחנו מעלים זאת כאן כהשערה. מומחים לאיסלם וארצות ערב, בתנאי שהם אמונים על יסודות המחשבה הישראלית, ויש כאלה כידוע, יוכלו לבדוק השערה זאת בצורה מקצועית יותר.

אם השערה זו נכונה, האם ניתן להעלות על הדעת שאחרי שישראל יחזור לשורשיו וזהותו המקורית בארץ ישראל, יפתח אפיק חדש להשפעה מבריאה וממתנת של ישראל על האיסלם? האם תימצא בכך דרך להשלמה של האיסלם עם ישראל?

אם כן, להשערה זו השלכות מרחיקות לכת ורבות משמעות – באשר למהות השנאה האסלמית לישראל, באשר לעתיד האיסלם וארצותיו, באשר לעתידנו אנו ועתיד תחייתנו הלאומית בארץ ישראל, באשר לתפקיד האוניברסלי שעוד מחכה לנו בתיקון יישור והעלאה של דעת אלוקים האנושית, ובאשר לתפקיד המרכזי של אור לגויים שעלינו עוד למלא בתולדות האדם.