יושב ראש הבית היהודי יכול להפוך את פסיקת בג"צ נגד ההתיישבות להזדמנות פוליטית אדירה, ובסופה אולי להפוך למפלגת הימין הגדולה
בס"ד
ג' בתשרי, תשע"ז (5.10.16)
(פורסם בעיתון "מקור ראשון" בערב שבת האחרון)
לא במקרה
מיהר אביגדור ליברמן להצדיע לבג"ץ וליישר קו בהכנעה עם "פסק הדין
החלוט" שלו בעניין הרס הבתים בהתיישבות. כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו,
ליברמן מבין היטב שהדחפורים שיחריבו את בתי עמונה, יהרסו גם את הבית היהודי, וזה
מסתדר להם מצוין. נפתלי בנט הוא הבעיה האלקטורלית שלהם, והם ישמחו מאד להוכיח ששום
דבר חדש לא התחיל.
אכן,
הסכנה הקיומית הזו לבית היהודי היא עובדת המפתח הפוליטית בפרשה הזו, לא פחות מאשר
הסכנה הקיומית לבתים של עמונה.
אבל נראה
שבנט וגם איילת שקד מבינים היטב שסיפור עמונה איננו "עוד פינוי", ושאם
הם ישבו בממשלה כשזו תשלח דחפורים לעלות על עמונה, הם עלולים להתפרק פרלמנטרית –
בסיוע בצלאל סמוטריץ ואורי אריאל – לאבד את הליבה האלקטוראלית שלהם, שהיא ההתיישבות
ואוהדיה, ולחזור לגודל האלקטוראלי ובעיקר לתדמית, של המפד"ל הישנה. הציבור
חשדן ושבע אכזבות, ולא יקבל שום הסברים – אפילו אם הם יהיו הגיוניים וצודקים. אין
להם כאן כמעט שום מרווח אמון. גם את העובדה הזו הם קיבלו בירושה.
אבל בנט
ושקד מתחילים להבין עוד משהו: הסיפור של עמונה הוא הזדמנות פז, וצריך לגשת אליו בקור
רוח, בלי להזיע כלל, כמוצא שלל רב ושש אלי קרב. את סיפור עמונה אפשר וצריך להפוך
מעז למתוק. הוא עשוי להפוך למנוף אדיר הן להסדרת היסטורית של ההתיישבות, הן לפריצת
הבית היהודי למקומו הפוליטי הראוי, והן להוכחה ניצחת לכך שאכן "משהו חדש
התחיל".
בסוף
השבוע שעבר אמר בנט: "החלטנו להביא ל'רפורמת הסדרה כוללת' ביהודה ושומרון. לא
עוד תפירת פתרונות טקטיים נקודתיים (...) בתוך זמן קצר נשלים את העבודה המשפטית
והבינלאומית, ואז נדרוש את יישומה בממשלה". כשהוא דיבר על כך הוא התכוון שבקרוב
נתניהו יפסיק לחייך ויצטרך להתחיל להזיע.
אם
מביטים בקור רוח בסיטואציה הפוליטית הנוכחית, לבנט יש קלפים מצוינים. בנט יבוא עם
תכנית מסודרת, כזו או אחרת, ל"רפורמת הסדרה כוללת של ההתיישבות", ויציב אותה
על שולחן הממשלה. בתחילה רק כ"דרישה", כדבריו, אבל אם הדרישה לא תיענה, לא
תהיה לבנט ברירה, אלא להציב אותה כאולטימטום לנתניהו. בכך יוכיח בנט שאכן משהו חדש
מתחיל, יציל את הבית היהודי מהפיגוע המתוכנן, יבדל אותו פוליטית מהליכוד ומישראל
ביתנו, יהפוך אותו לימין היחיד בשטח, יגבש סביבו את הגרעין האלקטורלי שלו ויחזיר
לעצמו את ששת המנדטים שנתניהו "השאיל" ממנו ערב הבחירות, כולל בונוס
מסוים, (ועוד אחד או שניים שזלגו ל"יחד"). לעניות דעתי למהלך כזה יהיה
ביטוי חיובי, מיידי ומובהק בסקרים.
אז יגלה נתניהו
שעמונה היא בעצם בעייתו שלו, והוא יעמוד בפני שלוש אפשרויות:
ראשית, הוא
יוכל להעביר את רפורמת ההסדרה או כל הסדר מקיף דומה, לעמוד בפני הבג"צ ולחצים
בינלאומיים, ולהיווכח שאם רוצים – אפשר, ושהשמים לא נופלים כל כך מהר. לא בטוח שעמונה
תינצל, אבל לפחות תהיה תמורה חשובה שתמתיק את הגלולה. הבית היהודי ינצל, ועוד "יצא
גדול". עם ישראל בכלל, וההתיישבות בפרט, יצעדו צעד אחד גדול קדימה.
אפשרות
שנייה: נתניהו יוכל לנסות להכניס לקואליציה את יצחק הרצוג במקום בנט, מה שלא בטוח שיעלה
בידו. גם אם יצלח הדבר, לא בטוח שהמהלך הזה יאריך את חיי הקואליציה ביותר משנה. הוא
רק יהפוך את נתניהו ל"שבוי" בידי הרצוג – ובעיקר חברותיו – חלום הבלהות
שלו, ו"יצבע" את הליכוד ואת ליברמן בצבעי שמאל חזקים. בנט והבית היהודי
יתחזקו עוד יותר באופוזיציה, ויהפכו לחלופה ברורה לליכוד. הבחירות לא יאחרו לבוא.
עמונה כנראה תיהרס, אבל יחד עמה ייפלו גם נתניהו והליכוד, ולא הבית היהודי.
והאפשרות
השלישית: ראש הממשלה יכול ללכת מיד לבחירות, כמו באפשרות ב', אלא שבשלב זה מחכה
לנתניהו יאיר לפיד. לא בטוח מי ינצח בבחירות כאלה, אבל ברור שהמנצח לא יוכל להקים
ממשלה בלי הבית היהודי, שכן החרדים לא ילכו עם לפיד וההפך. לא בלתי אפשרי לשער שבחירות
כאלה יחסלו את הקריירה של נתניהו, ועמו גם את הליכוד, שיפנה את מקומו בימין לבית
היהודי כמפלגה העיקרית. בכל מקרה, בנט יוכל להציג בפני המנצח את שטר "רפורמת ההסדרה"
לפירעון.
סביר
להניח שנתניהו ינסה ללכת על האפשרות הראשונה. ליברמן רק החל לחמם את הכיסא, ולא
ירצה ללכת לבחירות. כנ"ל באשר למשה כחלון, שעדיין לא הוריד ולו בשקל את מחירי
הדיור. גם החרדים מבינים שאם לפיד יעלה, החגיגה תסתיים. בג"ץ ולחצים
בינלאומיים? יש לי תחושה שנתניהו דווקא ישמח להסביר להם שלא הייתה לו שום ברירה.
והוא ידע לעשות זאת.
אם כן,
בנט יכול להפוך את הסיטואציה הזו למנוף אדיר, ואני נוטה להאמין שהוא רואה את זה
ומתכנן את המהלך בקור רוח. אין לו שום דבר להפסיד – כאמור, לא תהיה לו ברירה – ויש
לו הרבה מה להרוויח. ואולי, איכשהו, הוא יצליח גם להותיר את עמונה על תילה.
אז יתברר
שוב, שבהפוך על הפוך, דווקא השמאל, ודווקא באמצעות ניסיונותיו הבלתי נלאים לעכב את
תחיית ישראל בארצו – הוא היחיד שבאמת מקדם אותה.
ומי יצחק
אחרון? - "היושב בשמיים ישחק".
