השמרנות איננה הדבר הבא

את תורת חיינו נצטרך לחצוב מתוך עצמנו ומתוך מקורותינו שלנו. לא נוכל לבנות את תחייתנו על מקורות זרים לנו, לרוחנו ולייעודנו

י"ד באייר, תשע"ט

(פורסם בערב שבת ב"מקור ראשון")

בס"ד

בזמן האחרון אני מרגיש קצת כמו ביאליק. אני רואה את המודעות המבשרות על "כנס השמרנות הראשון בישראל" שנערך אתמול בירושלים וליבי נחמץ. אני רואה כיצד כל המי ומי של הימין האידאולוגי מתעטף באצטלת השמרנות, חש איך ש"את כולם נשא הרוח, כולם סחף האור", ולא מתלהב.

אם לקרוא לילד בשמו, מוטב לקרוא לשמרנות "שמרניזם". כן, עוד "איזם" אחד תוצרת חוץ, שיצרו הוגי העמים על מנת להתמודד עם בעיותיהם שלהם, ושאנחנו מאמצים לחיקנו מתוך אשליה שהוא יפתור את בעיותינו בתהליך התחייה. כך ייבאנו לכאן עם בואנו לארץ בין היתר את הסוציאליזם והקומוניזם מצד אחד, ואת הקפיטליזם והליברליזם מצד שני. אנחנו עדיין מעדיפים מותגים תוצרת חוץ על מוצרי כחול לבן. "חיקוי מתוך התבטלות" קרא לכך אחד העם בזמנו.

כך גם חשתי לפני כמה חודשים נוכח מיזם "ספריית שיבולת", שהגדירה את עצמה כ"בית של הספרות הלאומית שמרנית", ו"מבקשת להביא את מיטב הספרות העיונית השמרנית והימנית מהעולם, במטרה להרחיב את הגבולות הצרים מדי של השיח הישראלי". יש לברך על היוזמה אבל יחד עם זאת גם לדעת בבהירות מה אין בה.

ראשית, שום הוגה דעות או אינטלקטואל מערבי שמרני עכשווי אינו אטרקטיבי בעיני יותר מאשר הוגי הדעות שלנו, של תורת ישראל. יראת השמיים, ההנאה האינטלקטואלית, עומק המחשבה ובעיקר ההשלכות המשמעותיות לחיינו העכשוויים, הפרטיים והלאומיים כאחד, שאני מוצא בכתבים התורניים שלנו, מרובים לאין ערוך מאלה שאני יכול למצוא לא רק בהוגים העכשוויים, אלא אפילו בפילוסופים והוגי הדעות הקלאסיים. מידי פעם אני מציץ בספריהם וחוזר לגירסא דינקותא שלי מימי האוניברסיטה – אבל אי אפשר להשוות אותם ללימוד של פרק אחד מהמהר"ל, מאמר אחד מתורת החסידות, או פיסקה אחת של הרב קוק, שכולם מלאים כל טוב ששום הגות מערבית לא תשווה לו. בכנות, פשוט חבל לי על הזמן.

שנית, לא על ההגות המערבית, אפילו זו "השמרנית", תהיה תפארתנו. "חכמה בגויים תאמין, תורה בגויים אל תאמין". יש הרבה מה ללמוד מההוגים האלה, אבל לא זה עיקר הבניין האינטלקטואלי שאנחנו זקוקים לו. עיקר ענייננו הוא ליצור מחשבה אמונית שמיוסדת על הנחות היסוד והתפיסות היסודיות של תורת ישראל, ומתפשטת מהן לכול תחומי החיים.

הבעיה היא שכאשר לומדים בכתבי המהר"ל למשל, הרלוונטיות שלהם לתחומים כמו מדע המדינה, מדיניות, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, חינוך, היסטוריה וכדומה, אינה מפורשת. על הלומד לתרגם את התפיסות האמוניות האלה למושגים ותחומים שהן לא מתייחסות אליהם ישירות. הוא צריך להבין בעצמו דבר מתוך דבר, וזו משימה לא פשוטה ולא שווה לכל נפש. לעומת זאת, ההוגים המערביים השמרנים העכשוויים עוסקים ישירות בתחומים האלה, ולכן על פניו הם נראים כאלטרנטיבה זמינה למחשבה הפוסט מודרנית.

אבל מבחינתנו להוגים המערביים האלה אין הרבה מה להציע; בסופו של דבר הנחות היסוד שלהם מערביות ולכן מוגבלות מעצם טיבן. מתוך הגותם ניתן אולי להפיק חכמה, אבל לא תורה, לא הדרכת חיים, לא פרטית וודאי שלא לאומית, ודאי שלא עבורנו, עם ישראל על החוקיות ההיסטורית הייחודית לו בכלל, ובהוויה המדינית המתחדשת שלנו בדורות האלה בפרט.

יש אמנם נקודות חפיפה לא מעטות, אבל בעיקרו של דבר את תורת חיינו נצטרך לחצוב מתוך עצמנו ומתוך מקורותינו שלנו. לא נוכל לבנות את תחייתנו על מקורות זרים לנו, לרוחנו ולייעודנו.

שלישית, השמרנות איננה "הדבר הבא". היא חזרה לאחור. היא ריאקציה, תגובת נגד לפירוק הפוסט מודרני. היא מנסה לשקם את התודעה המודרנית בכדי שתחזור ותהווה בסיס לאדם. אבל אין חזרה לאחור בהיסטוריה. התשובה לביקורת הפוסט מודרנית היא בהעלאתה לשורשה וביצירת תודעה חדשה, אמונית, שתחבר מחדש את האדם לשמיים ותחזור להשריש אותו בהם, אבל הפעם בלי לדכא את האדם, חרותו, יכולותיו וכישרונותיו.

המשימה שלנו היא הרבה יותר קשה מאשר לעשות "העתק הדבק" של המחשבה המערבית, אפילו תהייה "שמרנית". המשימה שלנו היא ליצור תורת חיים הנוגעת לכל התחומים מתוך התורה שלנו, מתוך אמת המחשבה הישראלית, שיש בה את יסודות המחשבה האמתיים הנוגעים לכל הסוגיות בהן עוסק היום השיח הישראלי, אלא שהם עדיין לא מפותחים לכדי משנה אקטואלית, סדורה ומקיפה.

נוח אמנם להסתתר מאחורי המותג "שמרנות" בהתמודדות שלנו מול הפרוגרסיביות הפוסט מודרנית, שהרי לגיטימי ומקובל להית שמרן; ואילו להיות תורני, או אמוני, כל שכן משיחי, הוא עניין השנוי במחלוקת – אבל לא נוכל לברוח מעצמנו. אנחנו זקוקים לתזונה הרוחנית המיוחדת לנו. עם ישראל זקוק למהפכה אמונית, לא לשמרנות לאומית או דתית; לשיבה בתשובה קדימה, לא לחזרה לאחור; למהפכה תרבותית אמונית ישראלית שתהווה בהמשך גם בשורה ומקור השראה לעולם כולו. זו המשימה שלנו בדורות התחייה וזה בדיוק גם מה שמצפה מאתנו העולם הרחב, גם אם הוא עצמו לא מודע לכך. כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים; לא מטורונטו, קנדה, ולא מניו-יורק.