הצבעה על הצבא

הפסד של מפלגת הגנרלים בבחירות הקרובות ייתן לגיטימציה ציבורית עמוקה ויסודית לשר הביטחון הבא לניקוי אורוות יסודי בשורות הקצונה הבכירה בצה"ל.

בס"ד

א' באדר ב', תשע"ט

((פורסם הבוקר ב"מקור ראשון")

מטבע הדברים, בשום מדינה הצבא איננו עומד לבחירות. אפילו לא במדינה דמוקרטית. אפשר לבחור בממשלה, אולי אפילו בשר ביטחון ספציפי, אבל אף אחד לא שואל את האזרחים בבחירות מה דעתם על הצבא ויכולתם להשפיע על דמותו ואופיו מצומצמת מאוד.

הדבר נכון במיוחד אצלנו. הממסד הצבאי-ביטחוני בישראל עצום בממדיו, רב כוח ועתיר השפעה. שרי הביטחון שלנו באים בדרך כלל משורות יוצאי הארגון, ובאופן טבעי מגנים עליו וממשיכים לשכפל את הצביון שלו. גם אם באים שרי ביטחון שלא צמחו במערכת, אין בכוחם לעמוד מולה. יתר על כן, גם אם יקום לנו שר ביטחון שירצה לבצע שינוי גנטי בצה"ל ואף יהיה בעל הכישורים למשימה, לא תהיה לו לגיטימציה ציבורית לעשות זאת. צה"ל הפך אצלנו לפרה קדושה; אסור לגעת בו.  

וכך, אף שהציבור יודע כבר שנות דור שצה"ל הסתאב והתנוון, שהפך לצבא שאי אפשר לצאת אתו למלחמה, לצבא בינוני, מסורבל, חסר מעוף והשראה – אין כלי שמאפשר לעם לתבוע את שינוי המצב. למעט חיל האוויר, צה"ל הפך לצבא מתבצר, מתגונן ומתחפר; צבא מורתע ומפוחד; בורח ממילוי המשימות, שאיננו שש אלי קרב, לא חותר למגע. המילה ניצחון כבר לא קיימת בלקסיקון שלו. מפקדיו חוששים מהפרקליט הצבאי הראשי ומסוכני הקרן החדשה יותר מאשר מיחיא סינוואר. מול התופעה הזו עומד הציבור אילם. אין לו כלי יעיל להביע את מחאתו ולתבוע שינוי יסודי.

אבל עכשיו, לאור ריצתה לכנסת של תנועת "כחול-לבן", שהיא מפלגת גנרלים מובהקת, לראשונה ניתן לציבור כלי לשינוי המצב. כי המפלגה הזו מורכבת מארבעה רמטכ"לים שכולם שירתו בתפקידם בדור האחרון, וכולם אחראים באופן שווה להתנוונות האמורה של צה"ל. בני גנץ, גבי אשכנזי, בוגי יעלון, ובמיוחד אהוד ברק שמקדם את המפלגה מאחורי הקלעים – אלה האחראים הישירים למצבו העלוב של צה"ל.

אבל לא מדובר רק בארבעת הרמטכ"לים הללו. הם רק החזית. מאחוריהם ניצבות להקות של פנסיונרים מתוחזקים ומשומנים היטב, מצה"ל, מהשב"כ ומהמוסד. קצינים בכירים בדימוס ולשעברים למיניהם, כמו אנשי "המועצה לביטחון ולשלום", שבוחשים, דוחפים ומושכים בחוטים – כולם עשויים מאותם חומרים, חושבים באותו ראש וצמחו באותה ערוגה. האליטה הצבאית ביטחונית שלנו מעמידה עצמה בזאת למבחן ומבקשת את אמון הציבור.

ארבעת הגנרלים האלה באים בזכות המוניטין הצבאיים שלהם, בזכות ההילה הצבאית, ובטוחים שהציבור ייתן בהם את אמונו בגללה. לא עולה בדעתם כלל שהציבור אינו רואה בהם חבורה של לוחמים מתוחכמים, אמיצים ועשויים ללא חת, אלא קבוצה של אנשים בינוניים, תבוסתנים, חסרי רוח והשראה. בדיוק משום כך משמעותו של הפסד בבחירות של כל הגווארדיה הוותיקה הזו, תהיה הרבה מעבר לזו של הפסד פוליטי.

דווקא משום שהחבורה הזו שמה את המוניטין הצבאי שלה על השולחן, בשמו היא מציעה את עצמה, ואותו היא מעמידה למבחן הציבור, היא מסתכנת בכניסה למלכודת שהיא עצמה איננה משערת אותה. לראשונה יוכל הציבור להביע אי אמון בצה"ל שהם עיצבו. הוא יוכל לומר להם שהם האחראים הישירים להתדרדרותו של צה"ל לכדי לצבא כושל ששכח טעמו של ניצחון. שהם חתמו בבקו"ם על צה"ל שהיה בבחינת דוד, והזדכו על צה"ל שהוא בבחינת גוליית.

הפסד של החבורה הזו ייתן לגיטימציה ציבורית עמוקה ויסודית לשר הביטחון הבא לניקוי אורוות יסודי בשורות הקצונה הבכירה בצה"ל, לפיטורי עשרות קצינים שהתקדמו במעלה סולם הדרגות רק משום שהיו גם הם בינוניים, אפרוריים, אומרי "הן", חסרי מעוף ונטולי יוזמה. הוא ייתן לו לגיטימציה לשינוי יסודי ברוחו של צה"ל, לקידום שכבת הקצונה הצעירה, זו שצמחה במכינות הצבאיות למיניהן, זו שיש בה רוח אחרת, רוח של אמונה וביטחון בצדקת הדרך, לא רוח של קרייריזם; רוח של חיבור מחודש לתודעה ההיסטורית הישראלית המקורית, ושל התקשרות מחודשת למסורת ישראל ותורתו. רוח של אמונה ודבקות בארץ ישראל. שכבת הקצונה הצעירה והרעננה הזו כבר עומדת מוכנה ובשלה, דרוכה למילוי תפקידה הלאומי, אלא שהקצונה הבכירה של היום תוקעת אותה ומעכבת את התקדמותה.

הימור גדול לקחו על עצמם ארבעת המוסקטרים שלנו. הם חשבו שנושא הבחירות עומד להיות ביבי נתניהו בלבד ולא העלו בדעתם שבזכותם נוכל לעסוק בבחירות הקרבות גם במצבו העגום של הצבא יציר כפיהם. מפאת "קדושתו" לא העזו ראשי תנועות הימין עד היום להפוך את צה"ל לסלע מחלוקת פוליטית, אבל אנשי "כחול לבן" עשו זאת במקומם ולא מותירים להם כעת ברירה אלא להרים את הכפפה.

אם ראשי הימין ישכילו לקחת את נשקם של הגנרלים, המוניטין הצבאי שלהם, ולהפוך אותו כנגדם – על דרך "ויגזול את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו" – ועל בסיס זה לנהל את המאבק הפוליטי מולם, ייתכן שמעז יצא מתוק. אם הם יאמרו במפורש שגם נושא זה נמצא "על השולחן" בבחירות, אולי שר הביטחון הבא שלנו יזכה ללגיטימציה לעריכת מהפך יסודי בצביונו של צה"ל, דבר שאין נחוץ ממנו כיום.