אולטימטום לנתניהו

נתניהו יצטרך לבחור: קואליציה עם הבית היהודי וחימושו ב"ארגז כלים" שיאפשר לו לעמוד בהתחייבותו לבוחריו או יציאה להרפתקה שעתידה מעורפל עם הרצוג. אם יבחר בכל זאת בהרצוג, יוכח שזו הייתה מגמתו הראשונה ושיציאתו של הבית היהודי לאופוזיציה הייתה גזר דין ידוע מראש 

כצפוי טמן נתניהו מלכודת לבנט. הוא מותיר אותו לסוף המשא ומתן הקואליציוני, ואז יאשים אותו בדרישות בלתי אפשריות שמחייבות אותו ללכת לממשלה עם העבודה.  

כרגע לפחות, הבית היהודי לא מגיב למלכודת, מה שאמור להוביל לאחת משתיים: או שנתניהו יסגור עם החרדים ועם כחלון, יפנה לעבודה ויותיר את הבית היהודי באופוזיציה, או שנתניהו יקים בכל זאת ממשלת ימין ידחה את קווי היסוד שדורש הבית היהודי ויותיר לו תיקים משניים.

אבל בנט יכול עדיין להשתחרר מן המלכודת הזו.

כל הסימנים מורים שנתניהו שואף לממשלה עם הרצוג. אבל זה מחייב אותו לבוא להרצוג עם ממשלת ימין "בכיס" בכדי להכתיב להרצוג את התנאים. כל עוד הבית היהודי "בכיס" של נתניהו הוא מאפשר לו את המהלך הזה. אבל עם בנט יסיר מיד את תמיכתו מנתניהו, לא תהיה לנתניהו ממשלה והוא יהיה תלוי (!) בהרצוג. על זה הוא כבר יידרש לשלם מחיר שונה לחלוטין, ואולי ברוטציה, מה שנתניהו כמובן לא יוכל להרשות לעצמו.

אם כן, הפוך על הפוך: רק הסרת התמיכה של בנט מנתניהו ומידית (!)תביא את נתניהו לחזר אחריו ולהקים, בעל כורחו, ממשלת ימין.

אבל אליה וקוץ בה. נתניהו כמובן יאשים את בנט בטרפוד ממשלת ימין ובאחריות לאילוץ שמחייב אותו לפנות לעבודה. לא בטוח שלא ניתן להתמודד הסברתית עם הטיעון הזה, אבל אם יש צורך, ניתן גם לעקוף אותו. ניתן "להלביש" את המהלך האמור בלבוש שיקל על הסברתו לציבור הרחב וכדלקמן:

הבית היהודי יכול להציב לנתניהו אולטימטום, שכל תוכנו הוא הבטחתה של מדיניות ימין-לאומית אמתית בקואליציה הבאה, ויכלול, פחות או יותר, את הדרישות הבאות: שר החוץ, שר המשפטים, ו3-4 קווי יסוד מהותיים, כמו חוק ההסדרה למשל. כל הדרישות חייבות לבטא תוכן לאומי ולאו דווקא דרישות מגזריות או אישיות, בבחינת "ארגז כלים" מתחייב לשם הגשמת מדיניות לאומית שהייתה האג'נדה של הבית היהודי בבחירות והובטחה על ידו לבוחריו (בדומה להסברה המצליחה של כחלון).

מה ישיג אולטימטום שכזה:

א. אם אכן מתכוון נתניהו לממשלה עם השמאל הוא יאלץ לדחות את האולטימטום ולהיות הוא זה שדוחה את הבית היהודי (כפי שאכן הדבר) – וכל זאת עוד לפני שיש לו ממשלה "בכיס".

ב. אם ידחה נתניהו את האולטימטום הוא יאלץ להודות בכך שאין לו כוונה להקים קואליציה בעלת מדיניות לאומית-ימנית (בניגוד לקואליציה שהרכבה המפלגתי הוא "ימני"), כלומר לחשוף שבכוונתו למעול בהכרעת הציבור שבחר ימין ומדיניות לאומית, וממילא להתכחש להבטחותיו ולכל קמפיין הבחירות שלו ("או אנחנו או הם").  

ג. אם, לחלופין, יקבל נתניהו את האולטימטום, או לפחות לא ידחה אותו על הסף וייכנס למגעים קואליציוניים רציניים עם הבית היהודי, ראוי למשוך את המגעים עד לרגע האחרון, בכדי שלא לאפשר לנתניהו את התמרון שהיה בכוונתו לבצע.

ד. הבית היהודי יהיה זה שיסתמן בציבור כמי שמגן על הכרעתו בבחירות, שהייתה, כזכור, ממשלת ימין ומדיניות ימנית-לאומית.

ה. הבית היהודי יבדל עצמו מהליכוד. הבעיה האסטרטגית של הבית היהודי בבחירות האחרונות, מה שגרם, בין היתר, לכעשרה מנדטים פוטנציאליים לבחור בסופו של דבר בליכוד, הייתה חוסר הבהירות של ההבדל בין שתי התנועות. עמידתו הנחושה של הבית היהודי על עקרונות מדיניים ימניים-לאומיים ויהודיים, בניגוד לשאיפתו של נתניהו לחבור לשמאל ולדחייתו את דרישותיו המבוססות על אג'נדה ימינית של הבית היהודי, תמצב ותמתג את הבית היהודי כימין האמתי, תבדל אותו בבהירות מהליכוד, ותאפשר לו להתייצב כאלטרנטיבה לאחרון.

אינני מקנא בנתניהו, אם ידחה את האולטימטום, וימצא עצמו תלוי (!) בהרצוג. ראשית, זה כמובן יהפוך את נצחונו הגדול לתיקו מביך. שנית, צירופו של הרצוג בתנאים כאלה יעלה לו במחיר פוליטי כפול ומכופל מזה שאיננו מוכן "לשלם" לבית היהודי ואולי אפילו ברוטציה.

מהלך כזה של הבית היהודי טורף את הקלפים הפוליטיים לחלוטין. הסיכויים להקמת ממשלת ליכוד-העבודה בתנאים כאלה אינם גדולים. גם האופציה של ממשלת חרדים-לפיד איננה משאת חייו של נתניהו וכנראה גם היא בלתי אפשרית. לא בלתי אפשרי שמהלך כזה יביא לבחירות חדשות.

נתניהו יצטרך לבחור: קואליציה עם הבית היהודי וחימושו ב"ארגז כלים" שיאפשר לו לעמוד בהתחייבותו לבוחריו או יציאה להרפתקה שעתידה מעורפל עם הרצוג. אם יבחר בכל זאת בהרצוג, יוכח שזו הייתה מגמתו הראשונה ושיציאתו של הבית היהודי לאופוזיציה הייתה גזר דין קבוע מראש.  

יציאה כזו לאופוזיציה, בראש מורם וכאלטרנטיבה לליכוד, תבנה את הבית היהודי להמשך הדרך ותיטיב עמו. לעומת זאת, יציאה לאופוזיציה כמי שגם לקה וגם אכל את הדגים המסריחים – מתוך עמידה בחיבוק ידיים מול ההתנהלות הפוליטית של נתניהו – תחזיר אותו חבוט לשולי המפה הפוליטית.

מה אם כן מונע מבנט לבצע מהלך "נועז" שכזה? ציבור בוחריו כנראה, ודי לחכימא ברמיזא.